יום שישי, 4 במרץ 2016

הגנרל, הלוביסט והכומר / מורה נבוכים למפלגה הרפובליקנית ולעלייתו של דונלד טראמפ




בזמן האחרון שואלים אותי רבים, איך אני מסביר את הקלות שבה דונלד טראמפ מצליח לכבוש את לבבות מצביעי המפלגה הרפובליקנית. טראמפ לא בדיוק עונה על קריטריונים קלאסיים אשר נתפסים כחשובים למצביעים שמרנים. יתרה מכך, הוא מעולם לא נבחר לתפקיד ציבורי כלשהו בחייו, והבקיאות שלו במרבית הנושאים לוקה בחסר בלשון המעטה.

ההסבר שלי לבלגאן ששורר כרגע במפלגה הרפובליקנית נעוץ הרבה פחות באישיות של טראמפ והרבה יותר בתהליכים פנימיים שהמפלגה הזו חווה. רבים, וביניהם גם אני, מצביעים על "המיאוס מהממסד המפלגתי", אבל האמת היא שתשובה זו אינה מספרת את כל הסיפור. אם רוצים באמת להבין את פשר הפריימריז הנוכחיים, צריך לצלול פנימה, אל נבכי המפלגה הרפובליקנית. חשוב להכיר ברמה בסיסית את הקווים לדמותם של אנשי המפלגה ואת הדינמיקה ביניהם. לשם כך, אציע פרופיל פשוט למדי של שלושה טיפוסים נפוצים של רפובליקנים: הגנרל, הלוביסט והכומר.

בנקודה זו חשוב להבהיר: השמות שבחרתי לכל אחד מהטיפוסים אינם בהכרח מעידים על ההכשרה או על התארים הפורמליים שלהם. הווה אומר, שהגנרל אינו בהכרח גנרל, שהלוביסט אינו בהכרח לוביסט ושהכומר אינו בהכרח כומר. מדובר בכינויים שבחרתי אשר עולים בקנה אחד עם הרקע/השקפת העולם/האג'נדה של כל אחד מאותם אישים. אחרי שהבהרנו את הנקודה הזו, אפשר לגשת לעניין.

מיהו הגנרל?
הגנרל הוא איש צבא לשעבר, או אדם בעל רקע בגוף ממשלי-בטחוני כלשהו. מכל הנושאים הנידונים בפוליטיקה האמריקאית, מדיניות החוץ היא זו שמעסיקה אותו יותר מכל. הגנרל הוא מאמין גדול בעוצמתו של הצבא האמריקאי ובשימוש בצבא ככלי לעיצוב המציאות העולמית. יתרה מכך, הוא סבור שארה"ב מחויבת להשתמש בכוחה הצבאי באופן אקטיבי מתוקף היותה המעצמה החזקה בעולם. לא מן הנמנע שיש לו גם אינטרס כלכלי אישי לקדם מדיניות חוץ תוקפנית, אשר נובע מקשרים לתעשיות הצבאיות. מלחמה היא לא מילה גסה מבחינתו, והביטוי Boots on the Ground (מגפיים על הקרקע), שמשמעותו היא שליחת חיילים אמריקאים למדינה עוינת למשימות קרביות, אינו מעביר בו רטט.

בנושאים כלכליים, הגנרל מחזיק בדעות מתונות. מצד אחד, הוא אינו חסיד גדול של מעורבות ממשלתית בשוק. מצד שני, מישהו צריך לשלם על המלחמות שבהן הוא תומך (עיין ערך: מיסים). מכל שלושת הטיפוסים, הגנרל הוא הסבלן ביותר כלפי מיעוטים בחברה האמריקאית. הוא יודע שהם פטריוטים כי הם שירתו תחתיו, ובהזדמנות זו הוא גם נחשף לקשיים שהם נאלצים להתמודד עימם. רק אל תצפו ממנו לרחמים כלפי פורעי חוק, לא משנה כמה קשה סיפור החיים שלהם. מנישואים חד-מיניים הוא סולד, כיאה למצ'ואיסט. נושא ההגירה הבלתי חוקית מטריד אותו, בעיקר משיקולים ביטחוניים, אם כי הוא מבין את הצורך לפתור את הבעיה באופן פרגמטי. מקובל לחשוב שהגנרל הוא פרו-ישראלי, שכן הוא מזדהה עם ערכי החופש והלחימה בטרור. הנחה זו נכונה עד גבול מסוים. דווקא בגלל שמלחמותיו מערערות את המזרח התיכון, הגנרל תומך בהסכם שלום ישראלי-פלסטיני שיוכל לסייע בהחזרת היציבות לאזור.

דוגמה לגנרל מפורסם – ג'ון מק'קיין. אחד מהגנרלים המוכרים ביותר בארה"ב הוא ג'ון מק'קיין, הסנאטור הוותיק מאריזונה, אשר היה המועמד הרפובליקני לנשיאות בבחירות של 2008 והפסיד לאובמה. מק'קיין, אשר שימש כטייס בחייל הים האמריקאי, נפל בשבי במהלך מלחמת וייטנאם. לאור העובדה שאביו היה אדמירל חשוב, ניתנה לו האפשרות להשתחרר, אך הוא סירב לצאת מהשבי עד שאחרון החיילים שנישבו לפניו ישוחרר גם כן. גיבור אמריקאי אמיתי. מק'קיין היה אחד התומכים הנלהבים ביותר במלחמה בעיראק, ובאופן כללי הוא תומך במדיניות חוץ ניצית. יחד עם זאת, כמעט בכל נושא אחר הוא נחשב למחוקק מתון ביחס למפלגתו. בבחירות הקרובות הוא ינסה להיבחר מחדש לקדנציה שישית לאחר 30 שנים בסנאט האמריקאי.

מיהו הלוביסט?
הלוביסט הוא פוליטיקאי מסוגנן בעל קשרים חזקים עם הקהילה העסקית. הוא עוסק בראש ובראשונה בכלכלה, ואם להיות יותר ממוקדים - במאבק נגד המעורבות הממשלתית בכלכלה. העלאת המיסים היא האויב מספר אחת שלו. הגרעון הממשלתי הוא האויב מספר שתיים, והוא יהיה מוכן להילחם בו מלחמת חורמה, כל עוד הוא לא נדרש להיעזר בשירותיו של האויב מספר אחת. תכניות הרווחה מיותרות בעיניו. הוא רואה בהן סובסידיה שמועברת מהאנשים העובדים בארה"ב לעצלנים ולפרזיטים. בצירוף מקרים שהוא כביכול לא צפוי, אידיאולוגיה זו משרתת בעלי הון: מיליארדרים, מיליונרים ועובדי צווארון לבן בכירים. בראש רשימת העשירים המסתייעים בלוביסטים עומדים האחים צ'ארלס ודיוויד קוק, הניצבים בהתאמה במקומות 6 ו-7 ברשימת עשירי תבל.

הלוביסט אינו גזען, אבל יש לו מעט מאוד סבלנות לטענות המיעוטים בדבר אפליה ולקריאתם להעדפה מתקנת. מבחינתו, העניין פשוט מאוד: "מי שמתאמץ מצליח", והוא תמיד ימצא את האפרו-אמריקאי המוצלח ש"יוכיח" את התיזה שלו בעניין זה. הלוביסט מתנגד למלחמות, בעיקר כיוון שהן יקרות ושכספי המיסים של העשירים נדרשים כדי לממן אותן. דווקא בנושאים כמו נישואים חד-מיניים והפלות, הלוביסט הינו מתון ולפעמים אפילו תומך, שכן הוא חסיד של חירויות הפרט. גם בהגירה הוא מוכן לפשרות. אחרי הכל, המהגרים המקסיקניים מהווים כוח עבודה זול בהרבה מן האזרח אמריקאי. הסיוע הביטחוני לישראל הוא אולי הדבר היחיד שהוא מוכן להוציא עליו כסף ממשלתי בנדיבות, אבל גם הוא היה מעדיף לראות הסדר אזורי כלשהו. הסדר זה יסייע בהפחתת ההוצאות האמריקאיות על דברים כמו כיפת ברזל ושרביט קסמים, אשר מסובסדים באופן עקיף על ידי חבריו.

דוגמה ללוביסט מפורסם - גרובר נורקוויסט. לא חסרים לוביסטים שהם פוליטיקאים מכהנים, אבל האדם שמייצג את הטיפוס יותר מכל, הוא לוביסט במלוא מובן המילה. קוראים לו גרובר נורקוויסט והוא נשיא הארגון "אמריקאים למען רפורמות מיסוי". בעוד שבמרבית המדינות המערביות, הדיון על מיסים הוא פרגמטי וענייני, מבחינתו של נורקוויסט מדובר במלחמת בני אור ובני חושך. במהלך כהונתו הראשונה של אובמה, נורקוויסט הגה את "ההתחייבות להגנה על משלם המיסים", מסמך שכל פוליטיקאי שחותם עליו מתחייב לא לתמוך לעולם בהעלאת מיסים או בביטול פטורים ממס שתאגידים גדולים מקבלים. עד הבחירות ב-2012, חתמו על אמנה זו 238 מתוך 242 חברי קונגרס ו-41 מתוך 47 סנאטורים מטעם המפלגה הרפובליקנית.

מיהו הכומר?
הכומר היא אדם שהשקפותיו ועמדותיו הפוליטיות נקבעות בראש ובראשונה על ידי התנ"ך. אנחנו נמצא אותו פעם אחר בפעם במקומות בהם ערכי הדת מתנגשים עם תופעות יומיומיות. זה אומר שמעל הכל, נושאים כמו הפלות, נישואים חד-מיניים וריסון התפוצה של אמצעי מניעה נמצאים בראש מעייניו. בזמן שהאומה האמריקאית כולה מתקדמת בעמדותיה בנושאים הללו, הכומר מבקש להחזיר את הגלגל לאחור. חירויות הפרט אינן מעניינות אותו כהוא זה, ואין לו בעיה לקדם אפילו חוקים האוסרים על הומוסקסואליות כתופעה. דתיותו משתקפת גם בכל הנוגע למדיניות חוץ. הוא לא מחפש מלחמות באופן אקטיבי, אבל כאשר חייהם של נוצרים ברחבי העולם נמצאים בסכנה, הוא אינו לוקח שבויים.

מקובל לחשוב שהכומר גזען. הוא כנראה הרוויח את המוניטין הזה ביושר, שכן מנהיגי הקו קלאס קלאן לדורותיהם הגיעו מרקע דומה לשלו ובמחוזות רבים שהוא מייצג, החושך עדיין חוגג. יחד עם זאת, הכומר הממוצע כבר מזמן אינו שותף לדעות הללו. עם המיעוטים הקרובים לדת הוא מוצא את המשותף הרב ביותר. בנושאים כלכליים, הכומר יתייצב לשמאלו של הלוביסט ולפעמים אפילו לשמאלו של הגנרל. מתוקף היותו חנון ורחום, הוא מאמין שיש לדאוג לחלשים ולנדכאים ומבין שצדקה בלבד לא תספק את המזור הדרוש. כשמגיעים לסיוע לישראל, אין על הכומר. נשק, תרומות, סיוע דיפלומטי ותמיכה בבנייה בהתנחלויות – יש הכל, צריך רק לבקש. בדיונים אודות הגירה, המשפט "עניי עירך קודמים" הוא ביטוי המפתח אצלו. הכומר מאמין שהוא מסייע למעמדות הנמוכים בארה"ב למצוא עבודה בכך שהוא מונע כניסה של מהגרים בלתי חוקיים. יחד עם זאת, יש לו פינה חמה בלב לילדי המהגרים שכבר נולדו בארה"ב, והוא יתייחס אליהם כאל אמריקאים שווי זכויות.

דוגמה לכומר מפורסם – מייק האקבי. האקבי, מושל מדינת ארקנסו לשעבר ואיש דת בהכשרתו, הוא אחד הכמרים הדומיננטיים ביותר במפלגה הרפובליקנית כיום. ביוני האחרון, לאחר שביהמ"ש העליון האמריקאי הכיר בחוקיותם של נישואים חד-מיניים ברחבי ארה"ב, האקבי רתח מזעם. הוא הודיע שלעולם לא יקבל את ההחלטה ושמבחינתו היא אינה חוקתית. בנוסף טען האקבי, באחד מרגעיו הפחות אלגנטיים, שכאשר אובמה חותם על הסכם הגרעין עם איראן, הוא למעשה "שולח את היהודים אל דלתות התנורים". כמו כומר אמיתי, בנושאים כלכליים האקבי מאתגר את עמיתיו למפלגה. באחד מהעימותים בהם השתתף השנה, הבהיר האקבי שהוא מתנגד להעלאת גיל הפרישה (מדיניות קפיטליסטית מובהקת) וציין שמדובר בגלגול הגרעון על החלשים ביותר.

תולדות הסכסוך
בימיהם של הנשיאים רונלד רייגן וג'ורג' בוש האב, הגנרל, הלוביסט והכומר חיו בשלום תחת אותה קורת גג. הניצחון של ביל קלינטון בבחירות של 1992 שלח את שלושתם לספסלי האופוזיציה. תוך כדי שהמפלגה נערכה לשוב לשלטון, כל צד שאף להפוך לדומיננטי במפלגה.

"הגנרל שועט קדימה" / שנותיו של ג'ורג' בוש הבן
רבים לא יודעים זאת, אבל ג'ורג' בוש הבן הוא כומר, ולא גנרל. בפריימריז הרפובליקניים בשנת 2000 הוא הציג את עצמו כ"נוצרי שנולד מחדש" (מעין מקבילה נוצרית לחזרה בתשובה) והביס את נציג הגנרלים ג'ון מק'קיין בדרך לזכייה בנשיאות. הכל היה מוכן לקדנציה של כמרים, אבל אז אירע אסון התאומים. אש המלחמה בערה בעיניו של בוש, והגנרלים שסביבו (בעיקר סגן הנשיא דיק צ'ייני ושר ההגנה דונלד ראמספלד) ניצלו את ההזדמנות כדי לקדם את האג'נדה שלהם. כך קיבלנו את מלחמת עיראק השנייה.

מי שהתנגד למלחמה היו הלוביסטים, שכן היא הגדילה באופן ניכר את ההוצאות הממשלתיות, אך הם נאלצו למלא פיהם מים. באותה תקופה, התנגדות למדיניות של הגנרלים נחשבה ללא פטריוטית, במיוחד בתוך כותלי המפלגה הרפובליקנית. כדי לפצות אותם, קיצץ בוש מיסים – צעד שהיטיב בעיקר עם העשירים. יחד עם זאת, כיאה לכומר, הוא סירב להקטין במקביל את הוצאות הרווחה כיוון שלא רצה לפגוע בחלשים. כך יצא שהגרעון תפח עוד יותר, והלוביסטים ידעו היטב שידידיהם באחוזות הפאר יצטרכו בסופו של דבר לסייע בסגירתו. סיפור זה ממחיש במידה רבה מדוע נשיאותו של בוש הבן אינה פופולרית כיום בקרב הלוביסטים.

בדרך נס, ולמרות שמונה שנים מקרטעות של ממשל בוש, הצליחו הגנרלים להביא לבחירתו של ג'ון מק'קיין לרשות המועמדות הרפובליקנית בבחירות ב-2008. יחד עם זאת, ההפסד שלו לאובמה סימן את תחילת ההידרדרות של מעמד הגנרלים במפלגה הרפובליקנית, הידרדרות אשר נמשכת למעשה עד ימינו אנו.

"עלייתו ונפילתו של הלוביסט" / האופוזיציה בשנות אובמה
לאחר בחירתו של אובמה, כל התנאים היו בשלים להשתלטות של הלוביסטים על המפלגה הרפובליקנית. החוב האמריקאי הרקיע שחקים, הנשיא הדמוקרט קידם רפורמת בריאות רחמנא ליצלן, ומצביעי המפלגה הרגישו שמגיע להם צ'אנס. שגשוג התנועה העממית "מסיבת התה", אשר נוסדה בראש ובראשונה על מנת להכשיל כל ניסיון להרחיב מיסוי או רווחה, היא עדות לכך. לאורך כל שנות כהונתו, עיקר ההתכתשויות של אובמה עם הרפובליקנים היו על רקע הנושאים הכלכליים, וזו תוצאה ישירה של הדומיננטיות של הלוביסטים. את עליונותם על פני הגנרלים, הפגינו הלוביסטים במהלך הדיונים על תקיפה אמריקאית בסוריה. אם בימיו של בוש לא הייתה שאלה בכלל באשר למוכנות המפלגה לתקיפה, בשנות אובמה רק הגנרלים תמכו במהלך, בעוד ששאר המפלגה התנגדה לה וטרפדה אותה. גם הכמרים נדחקו לפינה על ידי הלוביסטים. בבחירות 2012, כאשר המועמדים לסנאט טוד אקין וריצ'ארד מורדוק הביעו עמדות קיצוניות בכל הנוגע להפלות, המפלגה התנערה מהם, ובכך היא תרמה במידה רבה להפסדים שלהם.

מעמדם של הלוביסטים מתחיל להישחק לאחר ההפסד של הנציג מטעמם, מיט רומני, לנשיא אובמה בבחירות בשנת 2012. העדות הראשונה לכך היא העובדה שמיד לאחר הבחירות, הסכימה המפלגה הרפובליקנית להעלאת מיסים, צעד שרק שנה לפני כן לא היה מתקבל על הדעת. בהמשך, התבדו נבואות הזעם שלהם בדבר קריסת הכלכלה עקב מדיניותו של אובמה. אחוז האבטלה ירד באופן דרסטי, הגרעון בתקציב צומצם באופן משמעותי ומספר האזרחים המבוטחים בביטוח בריאות עלה פלאים בזכות הרפורמה. כאשר טענות הלוביסטים והמציאות החלו לנוע בכיוונים שונים, החלה גם השליטה שלהם במפלגה להתרופף. בפריימריז הנוכחיים, בניגוד לאלו שהתקיימו לפני ארבע שנים, הם לא הצליחו לייצר קונצנזוס סביב אף אחד מהמועמדים המזוהים עמם (עיין ערך: מועמדי הממסד).

עידן טראמפ / בחירות 2016

טראמפ אינו גנרל. הוא האשים את בוש הבן באחריות לאסון התאומים, הוא קוטל את המלחמה בעיראק בכל הזדמנות ולאחרונה הוא אף טען שממשל בוש ידע מראש שאין לסאדאם חוסיין נשק להשמדה המונית. באחד מרגעיו היותר זכורים בקמפיין הנוכחי, כאשר השיב לשאלת עיתונאי, טען טראמפ שג'ון מק'קיין אינו גיבור מלחמה. כאשר עיתונאי הקשה עליו, אמר טראמפ "תשמע, הוא גיבור מלחמה כיוון שנפל בשבי. אני מעדיף אנשים שלא נפלו בשבי מלכתחילה". אמירותיו הבומבסטיות בדבר "חיזוק הצבא" וחיסול דאע"ש הן בסך הכל מסווה. כאשר יורדים לפרטים, מצטיירת דמות של מנהיג שאינו מתכוון לסבך את ארה"ב בסכסוכים צבאיים נוספים, לא בשונה מהנשיא אובמה. המלחמות היחידות שהוא מבטיח בשלב זה הן מלחמות סחר עם סין ויפן.

בנוסף, טראמפ גם אינו לוביסט. בכל הזדמנות שיש לו, טראמפ תוקף את יריביו למרוץ על רקע העובדה שהם מקבלים תרומות ממיליונרים ומקבוצות אינטרס. הוא אף קובע שלאור אותן תרומות, אין ביכולתם לייצג נאמנה את הציבור. אם מקשיבים בזהירות לרגעים המעטים שבהם הוא מדבר על מדיניות, מתקבלת משנה כלכלית שמאלנית למדי. ראשית, הוא ציין שלא תהיה לו בעיה להעלות מיסים על אנשים שמשתכרים כמוהו. שנית, בכל פעם ששואלים אותו כיצד בכוונתו לנהוג בחוק הבריאות של אובמה, הוא תמיד משיב ש"אסור לנו להגיע למצב בו זקנים מתים ברחובות", רמז לכך שבכוונתו לשמר את החוק במתכונת כלשהי. בראיון לרשת CNN, הוא טען שהוא אוהב את העובדה שהחוק מחייב את האזרחים האמריקאים לרכוש ביטוח בריאות (The Individual Mandate). רכיב זה בחוק הוא by far החלק השנוא על הלוביסטים יותר מכל.

לבסוף, טראמפ אינו כומר. עד לפני כמה שנים, טראמפ היה תומך נלהב של הפלות, אפילו במקרים של הריונות מתקדמים ("לידה מוקדמת"). מיד לאחר שהכריז על כוונתו להתמודד לנשיאות, סיפר טראמפ את המעשייה הבאה: לפני 20 שנים, זוג חברים שלו התלבט האם לבצע הפלה. הם החליטו שלא לעשות זאת, ולאחרונה הוא פגש בהם ובבנם. הבן השאיר רושם כה עמוק על טראמפ, עד שהפגישה זעזעה את תפיסת עולמו וגרמה לו להתנגד להפלות. אם קניתם את הסיפור הזה, שימחתם אותי מאוד, משום שיש לי מכונית יד שנייה במחיר מציאה שמתאימה במיוחד עבורכם. גם עמדותיו העדכניות, לפיהן הוא תומך בהפלות רק במקרים של אונס וגילוי עריות, הן על "הגבול השמאלי" המקובל במפלגה הרפובליקנית. אמביוולנטיות זו מאפיינת את עמדותיו גם בנושאים חברתיים נוספים.


החודשים שקדמו להכרזתו של טראמפ על ריצתו לנשיאות סימנו את שיא המשבר הפנימי במפלגה הרפובליקנית. המחלוקת בין שלושת הפלגים התעצמה, וכל צד משך לכיוון המועדף עליו. בעודם מתקוטטים, הגיח טראמפ והחל מיד לעסוק בנושא אחד מרכזי: היחס לזרים. מזה ארבעים שנה טוענים אנשי המפלגה הרפובליקנית שהם אינם שונאים את מי שאינו לבן ונוצרי, ולכן הרטוריקה שלהם בהקשר זה הייתה מרוסנת ועדינה. מטרתם הייתה לקרוץ למיעוטים בארה"ב, אבל בדרך הם המאיסו על עצמם את מצביעי הבית הנוטים לקסנופוביה (שנאת זרים).

במונחים של "משחקי הכס", הגנרל הלוביסט והכומר הם הבתים שנלחמים בווסטרוז על כס הברזל. טראמפ הוא דאינריז (או בשמה העממי: חאליסי), אשר צפויה להגיח משום מקום ולכבוש את הממלכה. הדרקון של טראמפ הוא שנאת הזרים. בדיוק כפי שאף אחד לא יוכל לדרקונים של דאינריז בווסטרוז, כך הרפובליקנים אינם מצליחים להתחרות בטראמפ בדיונים על הגירה ועל היחס למוסלמים. לו היו מאוחדים, סביר להניח שמועמד בודד מטעמם היה לוקח את טראמפ בהליכה. בפועל, הם מפולגים כפי שמעולם לא היו במאה השנים האחרונות. אפילו היום, בעיצומו של פסטיבל "אנטי טראמפ", הם עדיין אינם מצליחים להתגבש סביב מועמד אלטרנטיבי.

לסיום, להלן התחזית: או שטראמפ זוכה במספיק צירים כדי לחמוק מוועידה והופך לנציג הרפובליקנים, או שהוא נדחק על ידי הרפובליקנים בוועידה ורץ כעצמאי. בשני המקרים, הילארי מנצחת ונבחרת לנשיאות.

"הגנרל, הלוביסט והכומר" הגיעו ל"לונדון את קירשנבאום"! מוזמנים לצפות בראיון שלי בתכנית בלינק הבא (דקה 18:01):

http://lnk.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1179031

עוד לא הצטרפתם אלינו הפייסבוק? כנראה שאתם חלק מהממסד...
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של הבלוג, "בחירות בארה"ב 2016", ותוכלו לקבל עדכונים על כל פוסט שמתפרסם, או על חומרים מרתקים נוספים הקשורים לבחירות.


כמו כן, אתם מוזמנים לעקוב אחריי בטוויטר, @yiftachdayan, ולקבל את העדכונים משם.

אהבתם את הפוסט?
אתם מוזמנים לשתף אותו בפייסבוק או בטוויטר J



פוסטים חדשים
"הסגן של בר כוכבא" - בורסת המועמדים לסגנות נמצאת על סף פיצוץ
"מכה מתחת לחגורה" - מיהן המדינות אשר צפויות להכריע את הבחירות הכלליות
"הסקסופון בכה מאוד- תמיכתם של האפרו-אמריקאים בקלינטונים נמצאת בסכנה
"מתקפת הזומבים" - הקרב על הוועידה הרפובליקנית יוצא לדרך
"היסטוריה של אלימות- מהיכן שואב טראמפ השראה לפוליטיקה הגזענית שלו
"בום טראח, נפל תותח" - המוות שהפך את מערכת הבחירות לגורלית במיוחד

פוסטים קודמים
"יום שלישי את יודעת" - שאלות המפתח החשובות ביותר לקראת סופר טיוזדיי
"בחירתה של ניקי- מיהי האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה
"היום שאחרי הילארי- מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית
"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות
"ארבעת הלא כל כך מופלאים" - על ניו האמפשייר ומועמדי הממסד הרפובליקני
"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון
"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה

7 תגובות:

  1. כל הכבוד! חבל לי שאיני מכיר אותך אישית אחרת הייתי לוחץ לך את היד!

    השבמחק
    תשובות
    1. רב תודות!
      אני מקבל את לחיצת היד הווירטואלית שלך בחפץ לב.

      מחק
  2. תודה על טור מעניין. שני תיקונים: הגרעון תפח, לא טפח, ולמיטב ידיעתי מקקיין רץ לכהונה נוספת בסנאט כך שלא ברור לי למה כתבת שהוא פורש.

    השבמחק
    תשובות
    1. אתה צודק פעמיים - תוקן.
      לגבי מק'קיין, הוא כ"כ זקן שכנראה שהחלטתי להפריש אותו לפני שהוא עצמו קיבל את ההחלטה.

      מחק
    2. כנראה שהחבר'ה במסיבת התה חושבים כמוך, ורק הוא מתעקש להמשיך. צפוי לו אתגר לא פשוט בפריימריס.

      מחק
  3. לפי מה שאני מבין מהכתבה, השנאה לזרים היא מה שהעלה את טרמפ. אבל איך הנושא של כמרים, לוביסטים וגנרלים קשור לעניין? זה בגלל ששאר המפלגה מפולגת ולכן לא יכולה להפיל את טראמפ?

    השבמחק
  4. בדיוק :)
    הרי לכולם ברור שאם רוצים לעצור את טראמפ צריך להתגבש סביב מועמד אלטרנטיבי אחד, אז למה זה לא קורה?
    בדיוק בגלל אותו סכסוך פנימי.

    השבמחק