יום ראשון, 22 במאי 2016

פילים בתהלוכה / מה יעלה בגורלה של המפלגה הרפובליקנית (וגם הדמוקרטית)



פרולוג
אחד מסרטי דיסני שהיו אהובים עליי כילד היה "דמבו הפיל המעופף".

הסרט מתאר את עלילותיו של דמבו, פיל צעיר בקרקס, אשר הופך ללעג וקלס בעיני הכלל בגלל אזניו הגדולות באופן חריג. זאת ועוד, כאשר אמו של דמבו מנסה להגן על בנה, היא מעוררת מהומה ומנהל הקרקס מחליט לכלוא אותה, ובכך הוא מותיר את דמבו לבדו. "דמבו" הוא סרט מרגש עד דמעות, עם ביקורת חריפה על אכזריותה של החברה כלפי פרטים יוצאי דופן. הסרט מציע גם מסר אופטימי לאלה הסובלים מאכזריות זו, שכן בסופו דמבו לומד לעוף באמצעות אוזניו, וזוכה להערצה.

אבל בין כל הקטעים החביבים והמרגשים, הסרט מכיל גם סצנה אחת, מוזרה במיוחד, אשר הטרידה את שלוותי עוד אז בילדותי, ושעד היום אני תוהה על קנקנה. במסגרת סצנה זו, לאחר שדמבו שותה מים אשר נמהלו באלכוהול, הוא משתכר ומתחיל להזות. במסגרת הזיותיו, רואה דמבו דמויות של פילים בכל מני צבעים (בעיקר ורוד) צועדות בתהלוכה של תזמורת. אט אט הופכת התזמורת לרצף סוריאליסטי ומטריד של אירועים שאין ביניהם כל חוט מקשר. גם מילות השיר המתנגן ברגע, "פילים בתהלוכה" (Pink Elephants on Parade), אינן קוהרנטיות ואף מוסיפות על הבלבול.


מה פה קורה פה
במהלך החודש האחרון, המרוץ לנשיאות חווה תפנית מעניינת. בראשית התקופה, המפלגה הרפובליקנית הייתה נתונה בעימות חריף נוכח הקרב בין דולנד טראמפ ותומכיו לבין אלה שהאמינו שכל מועמד אחר עדיף על פניו. במקביל, ההתמודדות בצד הדמוקרטי נראתה מנומנמת למדי, לאחר שהילרי קלינטון נראתה כמי שהבטיחה את ניצחונה על ברני סאנדרס.

כעת, התמונה נראית אחרת לחלוטין. לפתע הצד הדמוקרטי הוא זה שנראה משוסע ומפוצל, לאחר שתומכיו של סאנדרס זעמו על האופן בו אנשי המפלגה הדמוקרטית, המזוהים עם מחנה קלינטון, בחרו לנהל את הוועידה לשיבוץ הצירים במדינת נבאדה. לעומת זאת, אצל הרפובליקנים, הופתעו רבים להיווכח כי זכייתו בפועל של טראמפ במועמדות דווקא הביאה לאיחוד מהיר יחסית של השורות.

אז נכון, הפילים של המפלגה הרפובליקנית מסתדרים בתהלוכה סביב טראמפ לקראת הבחירות הכלליות. אבל כשבוחנים תהלוכה זו מקרוב, מגלים מחזה ביזארי למדי, המזכיר את התהלוכה בה חזה דמבו בהזיותיו. לפתע מסתבר שיש חמישים גוונים של תמיכה בטראמפ מצד הפוליטיקאים המכהנים במפלגה, עם ניואנסים שונים ומשונים, שכל אחד מהם בוחר לסגל לעצמו.

בראש החבורה עומד ג'ף סשנס, הסנאטור מאלבמה, אשר הודיע על תמיכה בלתי מסויגת בטראמפ עוד בראשית הפריימריז. אחריו עומדת קלי איוט, הסנאטורית מניו האמפשייר, אשר הודיעה כי תעניק לטראמפ את תמיכתה (Support) אך לא תמליץ עליו לנשיאות (Endorse). אחריה מתייצב פיטר קינג, חבר הקונגרס מניו יורק, אשר ימליץ על טראמפ לנשיאות אך לא יערוך עבורו קמפיינים. הבא בתור הוא מיודענו מרקו רוביו, אשר הודיע כי יתמוך בטראמפ וימליץ עליו לנשיאות, אך באותה נשימה מדגיש כי הוא חולק עליו כמעט בכל נושא. אחרי רוביו מגיע תורו של לינדזי גראהם, הסנאטור מדרום קרוליינה, אשר עד כה רק הודיע כי "ניהל עם טראמפ שיחת טלפון ידידותית". בסוף התהלוכה, ניצב טד קרוז המאוכזב, אשר אינו מתכוון לתמוך בטראמפ, אך בה בעת אינו מתכוון לעשות דבר כדי להפריע להתמודדותו על הנשיאות.

מבולבלים ? גם אנחנו, וחשוב מכך, גם הרפובליקנים.

כאשר בוחנים כל מקרה לגופו, ניכר כי כל אחד מהנבחרים מנסה למצוא את האיזון העדין בין האידיאולוגיה האישית שלו, סיכוייו להיבחר מחדש, הסלידה מטראמפ בציבור הרחב והאהדה לה זוכה טראמפ בקרב מצביעי המפלגה. אבל דבר אחד בולט מאוד לעין: ברמה המפלגתית, מדובר בלא פחות מאנדרלמוסיה.

לדידי, לתהלוכה המוזרה של הפילים הרפובליקנים יש הסבר אחד: אף אחד עדיין לא יודע לאן מועדות פני המפלגה. השאלה כעת היא לא מה יהיו תוצאות הבחירות הקרובות, אלא מה יהיה אופיה של המפלגה, מה תהיה האידיאולוגיה שלה ולאלו קהלים היא תפנה מנקודה זו ואילך. כאשר טראמפ משחרר לאוויר משפטים כמו "זו אינה המפלגה השמרנית, אלא המפלגה הרפובליקנית", כפי שעשה בשבוע שעבר, משבר זה מקבל משנה תוקף.

אז כדי להקל על הפילים הרפובליקנים, ובכדי לנסות במקביל לעשות גם לנו קצת סדר, להלן שלושה תרחישים אפשריים לגורלה של המפלגה הרפובליקנית.

תרחיש א': עד החתונה (ומקסימום אחריה), זה יעבור

התרחיש הראשון, והאופטימי ביותר מבחינתם של מרבית הפוליטיקאים הרפובליקנים המכהנים, הוא שטראמפ הוא בסך הכל תופעה חד פעמית – יוצא מן הכלל אשר אינו מעיד על הכלל – ושבקרוב מאוד הוא יישלח אל תהום הנשייה של הפוליטיקה האמריקאית.

במסגרת תרחיש זה, המפלגה הרפובליקנית תשוב תוך זמן קצר להיות אותה מפלגה שכולנו הכרנו בערך מאז נבחר רונלד רייגן לנשיאות בשנת 1980. בכלכלה, היא תמשיך לקדם הפחתה של מעורבות ממשלתית, קיצוץ של מיסים וביטול של תוכניות הרווחה השונות. בדיונים אודות דת ומדינה, היא תעמוד לצד האוונגליסטים, ותקדם חוקים המתעמרים בקהילה הלהט"בית ובנשים המעוניינות לבצע הפלות. במדיניות חוץ, הם יוסיפו לתמוך בהוצאות ביטחוניות, אם כי הם צפויים להימנע ממעורבות צבאית ישירה של ארה"ב, כדי שלא לחזור על מלחמת עיראק השנייה.

במונחים של הבלוג הזה, הברית בין "הגנרל, הלוביסט והכומר", אודותיהם כתבתי בפוסט זה, תשוב על כנה.

הדרך המהירה ביותר להתממשות תרחיש זה היא כמובן הפסד של טראמפ בבחירות לנשיאות. ככל שהפסד זה יהיה צורב יותר, כך דחייתו של טראמפ מהמפלגה תהיה מהירה וחד משמעית יותר. שלא בדומה לישראל, בארה"ב המועמד הנבחר אינו משמש כיו"ר המפלגה, ועל כן הפסד בבחירות יביא להדחתו של טראמפ מתפקיד רשמי כלשהו הלכה למעשה. סיכוייו להיבחר בשנית בעוד 4 שנים יהיו אפסיים, וספק אם קיים בכל ארה"ב אדם אחר בעל אמונות, משאבים ובעיקר מעמד ציבורי כמו של טראמפ, אשר יהיה מסוגל לשחזר את הישגיו במרוץ הנוכחי.

גם אם טראמפ יצליח להמם את כל הפרשנים ולזכות בנשיאות, עיקרו של תרחיש זה עדיין יכול להתממש בסבירות גבוהה. גם כנשיא, עלול טראמפ לגלות במהרה שמפלגתו אינה מעוניינת לתמוך במדיניות שברצונו לקדם. כך למשל, צפויים רפובליקנים רבים להתנגד לבניית חומה על גבול ארה"ב-מקסיקו, אשר צפויה לעלות הון תועפות למשלם המיסים, ללא כל ערובה כי תסייע בבלימת ההגירה הבלתי חוקית. התנגדות דומה צפויה להתגלע סביב הגירוש של 11 מיליון מהגרים בלתי חוקיים, או העצירה של כניסת מוסלמים לארה"ב. טראמפ יהיה משותק מכל יכולת לקדם מהלכים משמעותיים. יתרה מכך, אם ינסה להמריד את האלקטורט כנגד המחוקקים השמרנים, הוא אף עלול להפוך לנשיא נטול מפלגה ולאבד סיכוי להיבחר מחדש לקדנציה נוספת.

לתסריט בו טראמפ יוותר נשיא ללא מפלגה יש תקדים היסטורי. ג'ון טיילר, הנשיא העשירי של ארה"ב (1841-1845), הושבע לאחר שהנשיא הנבחר, ויליאם האריסון, נפטר לאחר כהונה מרשימה של חודש ימים (הקצרה בהיסטוריה). כנשיא יצא טיילר כנגד המדיניות שקידמה מפלגתו, ואף הטיל פעמיים וטו על חוקים שהיא העבירה לשם הקמת בנק פדרלי חדש. בתגובה, גירשה אותו המפלגה משורותיה, ובתום הקדנציה הוא נאלץ לפנות את מקומו.

תרחיש ב': יהי זכרה ברוך

התרחיש השני הוא שהמפלגה הרפובליקנית, כפי שכולנו מכירים אותה כיום, תחדל מלהתקיים. ייתכן שהאדמה תיפער את פיה ותבלע אותה בשלמותה, וייתכן כי היא תמשיך לשאת את התואר "רפובליקנית", אך כל קשר בינה ובין המפלגה הנוכחית יהיה מקרי בהחלט.

כדי שתרחיש זה יתקיים, יהיה על טראמפ לגבור על קלינטון ולהיבחר לנשיאות. בדומה לתרחיש הראשון, גם כאן הניצחון צפוי להוביל לעימות בין טראמפ ובין המפלגה הרפובליקנית נוכח אי תמיכת המחוקקים במדיניות שהנשיא הנבחר ישאף לקדם. אלא שבניגוד לתרחיש א', כאן טראמפ יהיה זה שיסיים את העימות עם ידו על העליונה, בעוד שהמחוקקים הרפובליקנים ינחלו מפלה.

כאשר טראמפ יבין שמפלגתו אינה מעוניינת לסייע לו, שאיפתו המידית תהיה לעצב את המפלגה הרפובליקנית בדמותו ועל פי קווי המדיניות שהוא מעוניין לקדם. לשם כך, הוא עשוי להתנקם במחוקקים שיעמדו בדרכו באמצעות הרצת מועמדים מתחרים למושביהם בקונגרס בפריימריז פנימיים ב-2018 (בחירות אמצע הקדנציה).

מכאן העניינים יכולים להתפתח לשני כיוונים. הכיוון הראשון הוא שהמחוקקים יישרו קו עם טראמפ, או יודחו בניסיון להתנגד לו, והמפלגה הרפובליקנית תהפוך למפלגה פופוליסטית-לאומנית ברוח המפקד. הכיוון השני הוא שהמפלגה תפעיל את כל מנגנוניה כדי להתנגד להשתלטות העוינת. אם טראמפ ירגיש שאין לו סיכוי להשלים את המהלך, הוא עשוי לטרוף את הקלפים, לפרוש מיוזמתו מהמפלגה הרפובליקנית, ולהקים מפלגה חדשה. בבחירות הבאות הוא יעמוד בראש מפלגה חדשה זו, ולא מן הנמנע שהיא תגבר על המפלגה הרפובליקנית באחוזי התמיכה בה תזכה, ולמעשה תמחק אותה מהמפה, תוך שהדמוקרטים ימשיכו באין מפריע לדהור אל הבית הלבן.

נשמע כמו תרחיש בדיוני במיוחד? אולי, אבל קחו בחשבון שזה כבר קרה בעבר.

רובנו מכירים רק שתי מפלגות בפוליטיקה האמריקאית: הדמוקרטים והרפובליקנים. אם חוזרים "רק" 162 שנים לאחור, מגלים שפעם המפלגה המתחרה לדמוקרטים הייתה מפלגה בשם "הוויגים", אשר זכתה להנהיג את ארה"ב ואף להשביע שלושה נשיאים. אז מה הוביל לקריסתה ולקבירתה של מפלגת הוויגים עמוק בדפי ההיסטוריה?

באמצע המאה ה-19 חוותה ארה"ב הגירה מאסיבית של אירים לשטחה. המפלגה הדמוקרטית אימצה אותם, שכן היא הייתה אז מזוהה עם הדת הקתולית (אליה השתייכו מרבית האירים). הבוחרים של הוויגים רצו לגרש את האירים ולבלום את כניסתם, אבל מנהיגי המפלגה העדיפו דווקא לנסות לקרוץ לאירים, לאור הפוטנציאל לזכות בקולות נוספים. הבוחרים, אשר הרגישו שהוויגים בגדו בהם, החליטו להקים מפלגה חדשה, מפלגת "אלו שאינם יודעים דבר" (The Know Nothing Party). מפלגה זו השתלטה על מחוזות רבים אשר היו בשליטת הוויגים בבחירות בשנת 1854. לאחר שנתיים נוספות, נעלמה המפלגה הוויגית לחלוטין, ועל חורבותיה הוקמה המפלגה הרפובליקנית.

ישנם קווי דמיון ברורים בין הוויגים של שנות ה-50 של המאה ה-19, לבין הרפובליקנים של היום. לפני כשנה וחצי ניסו המחוקקים הרפובליקניים בסנאט, בהנהגת מרקו רוביו, לקדם רפורמת הגירה ביחד עם הדמוקרטים. המטרה, בעיני רבים, הייתה לזכות באמון האוכלוסייה ההיספאנית. מהלך זה "מתכתב" עם הקריצה ההיא של הוויגים למהגרים האירים. בחירתו של טראמפ בפריימריז, תוך שהוא מטיף למדיניות של גירוש המהגרים, היא גרסה מודרנית למפלגת "אלו שאינם יודעים דבר".

תרגיש ג': תסתדרו מחדש!

התרחיש השלישי הוא שבמהלך השנים הקרובות תחול "הסתדרות מחדש" (Realignment) במערכת הפוליטית האמריקאית בין שתי המפלגות, הרפובליקנית והדמוקרטית. במסגרת תהליך זה, צפויות שתי המפלגות להשתנות, כך שכל אחת מהן תאמץ קווי מדיניות מסויימים שבהם תמכה המפלגה השנייה עד לאחרונה.

תוצאות הפריימריז בבחירות אלו תחייבנה את המפלגה הרפובליקנית להכיר בעובדה שבוחריה דורשים שינוי. אי לכך, יהיה עליהם להתנער מערכים אשר עמדו בבסיס המצע שלהם בעשרות השנים האחרונות כדי לשמר את הסדר הקיים. תובנה זו עשויה להוביל את המחוקקים לשתף פעולה עם טראמפ במידה וייבחר לנשיא, ולאמץ חלק מעמדותיו אפילו במידה וקלינטון תנצח בבחירות.

במסגרת תרחיש זה, יחולו שינויים מרחיקי לכת בעמדות שתי המפלגות במספר תחומים מרכזיים.

תחום אחד בו צפוי לחול שינוי שכזה הוא הסחר החופשי. כפי שתיארתי בפוסט "מכה מתחת לחגורה", טראמפ מביע התנגדות נחרצת לסחר חופשי, בניגוד גמור לעמדת הממסד המפלגתי מאז ימי רייגן. בחירתו עשויה להביא לאימוץ עמדותיו מצד פוליטיקאים רבים, אשר יידרשו "להפוך את עורם". הגורמים אשר תלויים בסחר חופשי יותר מכל, כדוגמת בנקאים ואנשי עסקים אמידים, יעבירו את תמיכתם למפלגה הדמוקרטית, ויחדדו את עמדותיה בכל הנוגע לתמיכה בסחר חופשי. אנשי צווארון כחול רבים ינהרו לעבר המפלגה הרפובליקנית, ובמקביל יילכו אנשי צווארון לבן בכיוון ההפוך.

תחום נוסף בו צפוי לחול שינוי דרמטי הוא מדיניות החוץ. כפי שהסברתי בפוסט "הגנרל, הלוביסט והכומר", בתקופת ג'ורג' בוש הבן, תמכו הרפובליקנים במדיניות חוץ אקטיבית. כישלון המלחמה בעיראק הביא להיפוך במגמה, וכיום המפלגה נוטה דווקא לבדלנות. זכייה של טראמפ בנשיאות עשויה לסמן שיא חדש של בדלנות אמריקאית. תזכורת: טראמפ איים בקיפול בסיסיה של ארה"ב בגרמניה, יפן ודרום קוריאה, אם אלה לא תשתתפנה במימון אותם בסיסים. לאור העובדה שקלינטון נחשבת לתומכת במדיניות חוץ ניצית, ה"גנרלים" הרפובליקנים עשויים "לשבור שורות" לאחר הבחירות. המפלגה הדמוקרטית תהפוך ל"מפלגת המלחמה", בעוד שהרפובליקנים יהיו "מפלגת השלום", כפי שהיה בתקופת מלחמות העולם בארה"ב.

בדיוק כפי שהקטבים של כדור הארץ מתחלפים מדי כמה אלפי שנים, כך גם המפלגות בארה"ב מחליפות אחת עם השנייה עמדות במספר תחומים מדי כמה עשרות שנים. אחד מאותם תחומים היה ההזדהות עם האפרו-אמריקאים ותמיכה במצוקותיהם וזכויותיהם. בעבר, המפלגה הרפובליקנית הייתה זו שתמכה בשחורים, שכן אברהם לינקולן היה הנשיא הרפובליקני הראשון. במקביל, הדמוקרטים שאפו לשמר את העבדות, ולאחר ביטולה הם שקידמו את האפליה בדרום ארה"ב.

הזדהות זו החלה להשתנות בימי פרנקלין דלאנו רוזוולט, אך השינוי המשמעותי ביותר ארע בשנות ה-60. בשנים אלו, המפלגה הרפובליקנית אימצה לקרבה מועמד נשיאותי קיצוני אשר התנגד לזכויות השחורים (בארי גולדוואטר), בעוד שהדמוקרטים דווקא דחו מועמד שכזה מקרבם (ג'ורג' וואלס). שינויים אלו הביאו למעבר מהיר וחד של האפרו-אמריקאים לחיק המפלגה הדמוקרטית, ולהיפוך מוחלט של החלוקה המסורתית בין המפלגות.

אפילוג
לאחר שדמבו התאושש מהזיות הפילים בתהלוכה שראה בדמיונו, והוא וחברו הטוב, טימותי העכבר, מתעוררים על צמרת עץ. טימותי, שתוהה כיצד לכל הרוחות השניים הגיעו לשם, מסיק כי דמבו מסוגל לעוף בעזרת אוזניו הגדולות. השיכרון, כך נדמה, סייע לדמבו לממש את הפוטנציאל הגלום בו (לדאבונם של מבקרי הסרטים שנחרדו מהמסר אשר עשוי להתפרש בקרב ילדים). טימותי משכנע את דמבו להעז ולעוף בשנית וביחד הם מתרוממים מצמרת העץ ויוצאים לטיסת ראווה.

אז נכון, המפלגה הרפובליקנית חוותה זעזוע שלא ראתה כמותו כאשר טראמפ זכה בפועל במועמדות המפלגה לנשיאות. וכן, התנהגות הרפובליקנים הנבחרים בימים אלו היא מוזרה במקרה הטוב, בלתי ברורה בעליל במקרה הפחות טוב, והרסנית במקרה הרע. ובכל זאת, ייתכן שכל מה שראינו עד כה הוא "הרס יוצר", מהפכה שהייתה חייבת לקרות כדי שהמפלגה הרפובליקנית תשוב להיות רלוונטית בקרב על הבית הלבן.

למערכת הבחירות הנוכחית, התייצבה המפלגה כאשר אין ביכולתה לזכות בתמיכת רוב הציבור האמריקאי, ובמקביל חשו אפילו הבוחרים שלה ניתוק ממנה ומעמדותיה. כעת היא נמצאת בעיצומו של משבר זהות קשה, משבר אשר לא בהכרח ייפתר לאחר הבחירות הנוכחיות לנשיאות. אבל אולי, רק אולי, המפלגה הרפובליקנית תצא מכל התהליך הזה מחוזקת. גם אם היא תשתנה מן הקצה אל הקצה, שינוי זה יכול להביא דווקא לאיזון בפוליטיקה האמריקאית, ולייצוג טוב יותר של הסוגיות שמטרידות את הציבור כיום.

ייתכן ש"תהלוכת הפילים" היא שלב הכרחי בטרם הפיל הרפובליקני יפרוס אוזניו וימריא אל על.




אלו מכם שמעוניינים לקרוא בהרחבה על המקרים ההיסטוריים המוזכרים בפוסט זה, מוזמנים לקרוא את הפוסט "היסטוריה של אלימות", אשר מתייחס אליהם ביתר פירוט.

עדיין לא הצטרפתם אלינו בפייסבוק? תהלוכה של פילים בדרך אליכם!
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של הבלוג, "בחירות בארה"ב 2016", ותוכלו לקבל עדכונים על כל פוסט שמתפרסם, או על חומרים מרתקים נוספים הקשורים לבחירות.


כמו כן, אתם מוזמנים לעקוב אחריי בטוויטר, @yiftachdayan, ולקבל את העדכונים משם.

אהבתם את הפוסט?
אתם מוזמנים לשתף אותו בפייסבוק או בטוויטר J

פוסטים קודמים

"הסגן של בר כוכבא" - בורסת המועמדים לסגנות נמצאת על סף פיצוץ
"מכה מתחת לחגורה" - מיהן המדינות אשר צפויות להכריע את הבחירות הכלליות
"הסקסופון בכה מאוד- תמיכתם של האפרו-אמריקאים בקלינטונים נמצאת בסכנה
"מתקפת הזומבים" - הקרב על הוועידה הרפובליקנית יוצא לדרך
"היסטוריה של אלימות- מהיכן שואב טראמפ השראה לפוליטיקה הגזענית שלו
"בום טראח, נפל תותח" - המוות שהפך את מערכת הבחירות לגורלית במיוחד
"הגנרל, הלוביסט והכומר" - מורה נבוכים למפלגה הרפובליקנית ולעלייתו של דונלד טראמפ
"יום שלישי את יודעת" - שאלות המפתח החשובות ביותר לקראת סופר טיוזדיי
"בחירתה של ניקי- האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה
"היום שאחרי הילארי- מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית
"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות
"ארבעת הלא כל כך מופלאים" - על ניו האמפשייר ומועמדי הממסד הרפובליקני
"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון
"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה

יום שבת, 7 במאי 2016

הסגן של בר כוכבא בורסת המועמדים לסגנות נמצאת על סף פיצוץ




החיים מלאים בהפתעות.

עד לפני שבוע, כל הפרשנים היו משוכנעים שטראמפ יצטרך לחכות לפחות עד ה-7 ביוני, מועד הפריימריז במדינת קליפורניה, כדי להבטיח את זכייתו במועמדות המפלגה הרפובליקנית. במקביל, הילארי כבר נראתה בדרכה הבטוחה למועמדות, והקמפיין שלה כבר עבר לעסוק בטראמפ והחל להתעלם מסאנדרס.

ואז הגיעו הפריימריז באינדיאנה.

אצל הרפובליקנים, הניצחון המסחרר של טראמפ הביא לפרישתם של קרוז וקייסיק.
אצל הדמוקרטים,  שוב הלם סאנדרס בסוקרים, וגבר על הילארי.

בשבוע הבא יתקיימו הפריימריז בווסט וירג'יניה, ובעוד שבועיים יגיע תורן של אורגון וקנטאקי. הסקרים חוזים לסאנדרס ניצחונות בכל אותן התמודדויות. בכל פעם שהילארי מתקרבת לקו הסיום, הוא מוסיף להתרחק ממנה, ובמקום להרגיש את חדוות הניצחון, היא שוב מרגישה את "הברן". ובכל זאת, היא צפויה לזכות במועמדות הדמוקרטית לנשיאות, כל עוד ה-FBI לא ימליץ על העמדתה לדין (ההכרעה צפויה להתקבל החודש).

הניצחון של טראמפ העלה על הפרק באופן מידי את סוגיית המועמדים האפשריים לסגנות. אם במערכות בחירות רגילות שאלת זהות המועמד/ת לתפקיד סגן הנשיא זוכה לתשומת לב משנית, הרי שהפעם מדובר בשאלה שמרעידה את כל המערכת הפוליטית. טראמפ, אשר חבט בקונצנזוס של המפלגה הרפובליקנית פעם אחר פעם, נדרש כעת לזכות בתמיכתם של רבים מאלו שהיו מושא התקפותיו. בחירת סגן אשר מזוהה עם אותו קונצנזוס תאפשר לטראמפ לאחות חלק מהקרעים אותם יצר במכוון.

בצד השני של המפה הפוליטית, החל הקמפיין של הילארי לשחרר רמזים בגזרה זו. קלינטון טרם הכריעה סופית את הקרב מול סאנדרס, וניכר שהרצון לשכנע את תומכיו להצביע עבורה בבחירות הכלליות יהיה שיקול מרכזי. במקביל, יהיה עליה גם לבחון כיצד בחירה זו משפיעה על תמיכתה בקרב המיעוטים, עם דגש על היספאניים ושחורים, שהם כאמור קהל יעד חשוב במפלגה. גם שיקולים מסורתיים כמו הגדלת הסיכוי לזכות במדינות מתנדנדות יילקחו בחשבון.

אבל שניה לפני שאנחנו קונים מניות בבורסת המועמדים האפשריים בשני הצדדים, שנייה לפני שהיא מתפוצצת, כמה מילים ברשותכם על המשרה הזו שנקראת סגן נשיא ארה"ב.

כולם היו סגניי
סגן נשיא ארה"ב הוא התפקיד השני בחשיבותו בפוליטיקה האמריקאית. אדם המכהן בו נמצא "במרחק פעימת לב" מהמשרד הסגלגל, שכן הוא השני ברשימה במידה והנשיא מקפח את חייו בעת מילוי תפקידו (הבא בתור אחריו, הוא יו"ר בית הנבחרים). סגן הנשיא מחזיק גם בתואר נשיא הסנאט (הבית העליון בקונגרס). במידה ומאה חברי בית זה נקלעים להצבעה המסתיימת בתיקו (50-50), סגן הנשיא מצביע על מנת להכריע בסוגיה.

מתוך 47 סגני הנשיאים שכיהנו מאז הקמת ארה"ב ועד היום, ארבעה עשר הפכו בהמשך לנשיאים. חלקם התגלגלו לתפקיד כתוצאה ממוות של הנשיא המכהן. אחרים השלימו כהונות מלאות כסגנים, ולאחר מכן התמודדו בהצלחה בבחירות. סגן נשיא בודד (ג'ראלד פורד) הושבע לנשיאות לאחר התפטרות הנשיא המכהן. פורד מונה לסגנות על ידי הנשיא (ריצ'ארד ניקסון) לאחר התפטרות הסגן הראשון, (ספירו אגניו). עובדה זו הופכת אותו לנשיא היחיד בהיסטוריה שמעולם לא נבחר על ידי אזרחי ארה"ב לשמש בתפקיד.

מועמדים לנשיאות ממנים על פי רוב סגנים ממפלגת האם שלהם. שיקולים מרכזיים העומדים לנגד עיניהם הם כשירותו של הסגן לשמש כנשיא במידה ויידרש לכך, ושיפור הסיכוי לזכות בבחירות. מעבר להיבטים הללו, קיימת כמובן גם חשיבות למידת הצייתנות שהנשיא מעריך כי יזכה לה מצד סגנו המיועד. מאז שסגן הנשיא ג'ון סי קלהון קרא תיגר על הנשיא אנדרו ג'קסון ב-1833, בשאלה הנוגעת למכסים, והשני איים לתלות אותו בתגובה, היו מערכות היחסים בין שני בעלי תפקידים אלה רגועות יחסית. לעיתים הן אף היו רגועות מדי, שכן סגנים רבים נטו לקיצוניות השנייה עד כדי חוסר מעש וחוסר השפעה על סדר היום. כפי שפירטתי בפוסט "היום שאחרי הילארי", בשנים האחרונות סגן הנשיא דווקא כן משחק תפקיד מרכזי בקביעת המדיניות ובעיצוב המציאות.

מרגישים שאתם מוכנים להתחיל להמר? אז להלן מספר אפשרויות העומדות לרשות קלינטון וטראמפ לקראת הבחירות הכלליות. ליידיז פירסט.

מועמדי סגן אפשריים עבור הילארי קלינטון

חוליאן קסטרו

חוליאן קסטרו הוא שר הדיור והפיתוח העירוני בממשל אובמה, ולשעבר ראש עיריית סאן אנטוניו, העיר השביעית בגודלה בארה"ב. הוא אחד מתוך צמד תאומים זהים, ואחיו התאום חואקין הוא חבר קונגרס מטעם מדינת טקסס, ממנה הגיעו שניהם.

קסטרו (בן 41) הוא כוכב עולה בשמי המפלגה הדמוקרטית בשנים האחרונות. ב-2012 הוא נשא את הנאום המרכזי (The Keynote Address) בוועידה הדמוקרטית בשארלוט, ומאז עולה שמו חדשות לבקרים כמועמד אפשרי לסגנות. הוא כריזמטי, בן לקבוצת מיעוט וגודל על ידי אם חד הורית. מתחיל להישמע מוכר, הלא כן?

יתרונות
בראש ובראשונה, מדובר בהיספאני. ההיספאניים היוו את לשון המאזניים בשתי מערכות הבחירות בהן זכה הנשיא אובמה, ורבים במפלגה חושבים שהענקת תפקיד הסגן לנציג מיעוט זה תהווה גמול הולם. ברמה האלקטורלית, קסטרו אינו צפוי להעביר את טקסס לצד הדמוקרטי (הגם שמדינה זו הולכת ונעשית "כחולה" ככל שהשנים נוקפות), אבל הוא כן צפוי לבסס את עדיפות המפלגה בניו מקסיקו, בקולורדו ובנבאדה. שיעור ההיספאניים במדינות אלו הינו גבוה, ומעבר לכך, עצם העובדה שהוא מגיע מדרום מערב ארה"ב עשויה לתרום למאמץ. לבסוף, הוא צפוי לשמר את תמיכת הצעירים, אותם הכניס אובמה בהמוניהם למפלגה ב-2008, ולעודד אותם להצביע באחוזים גבוהים.

חסרונות
בשנה שבה המועמד הרפובליקני מכנה מהגרים לא חוקיים "אנסים", סביר להניח שההיספאניים ייטו בכל מקרה לטובת הדמוקרטים. נשאלת אם כן השאלה עד כמה דחוף לחזר אחרי קולותיהם, והאם לא כדאי להשתמש במועמדות לסגנות כדי לקדם יעדים אחרים. נקודה נוספת היא מידת התאמתו של קסטרו לתפקיד. ראשית, הוא צעיר מאוד. גילו כיום זהה לגיל בו נבחר דן קווייל, סגנו של ג'ורג' בוש האב, אשר זכור כאחד מסגני הנשיא הגרועים בהיסטוריה המודרנית. מעבר לכך, מרבית הסגנים בשנים האחרונות היו סנאטורים, מושלים, או נושאי התפקידים הבכירים ביותר בממשל. מסיבות אלו, בחירה בקסטרו עלולה להוות נטל משמעותי אשר יחייב את הקמפיין להתגונן בפני ביקורת עניינית.

שארוד בראון

שארוד בראון הוא סנאטור מטעם מדינת אוהיו משנת 2007. באמתחתו גם 14 שנות ניסיון כחבר קונגרס מטעם המדינה.

בראון (בן 63) הוא פוליטיקאי מנוסה. כיאה לדמוקרט ממדינות "חגורת החלודה" (עליהן הרחבתי בפוסט הקודם - "מכהמתחת לחגורה"), הוא מתנגד נחרצות לסחר חופשי, ואף כתב ספר תחת הכותרת "מיתוסים אודות סחר חופשי" (Myths of Free Trade). במקביל, הוא גם מזוהה עם תעשיות הייצור ועם איגודי העובדים באוהיו ובארה"ב כולה. 

יתרונות
אוהיו היא מדינה מתנדנדת עתירת אלקטורים, ואף מועמד רפובליקני לא זכה בנשיאות מבלי לזכות בה. שיפור סיכויי הדמוקרטים לזכות במדינה באמצעות הסגן עשוי להיות צעד משמעותי. מעבר לכך, הילארי מזוהה עם הפלג התומך בסחר חופשי בקרב הדמוקרטים, והיא תתמודד מול רפובליקן שמתנגד לו. על כן, קיימת סכנה שאנשי הצווארון הכחול ייטו לטראמפ. בראון בתור סגן יוכל לסייע לבלום מגמה זו, שכן הוא מנהיג המאבק בקונגרס כנגד ה"שותפות הטרנס-פאסיפית" (Trans Pacific Partnership) שמקדם אובמה. יש גם בונוס: אשתו של בראון היא עיתונאית זוכת פרס פוליצר. אם אפשר להעמיד עוד נשים חזקות מול טראמפ כדי להדגיש את מגרעותיו בתחום, כדאי לעשות זאת.

חסרונות
בראון הוא "פוליטיקה ישנה". הוא מבוגר (63), לבן, ולא כריזמטי בעליל. טיקט שלו ושל הילארי יחד עשוי להחליש את תמיכת המיעוטים, ולגרום להם להצביע באחוזים נמוכים יותר מאשר בשנותיו של אובמה. לאופציה זו יש גם בעיות טקטיות. במידה ובראון ייבחר, יוכל ג'ון קייסיק, מושל אוהיו, למנות במקומו סנאטור רפובליקני, ולפגוע בסיכויי הדמוקרטים להבטיח רוב בסנאט. ולבסוף, בראון כסגן יימצא על מסלול התנגשות עם הילארי כנשיאה. להילארי יש רקורד גרוע בכל הנוגע לתמיכה באיגודי עובדים, ובאחרונה אף אמרה שבכוונתה לגרום לכורי הפחם לאבד את עבודתם (אם כי התנצלה על אמירה זו). אין אינדיקציות לכך שעמדותיה בנושאים הללו השתנו, וסגן מרדן זה הדבר האחרון שהיא זקוקה לו.

טים קיין

טים קיין הוא סנאטור מטעם מדינת וירג'יניה משנת 2013. בין השנים 2007-2010 הוא שימש כמושל אותה מדינה.

קיין (בן 58) הוא דמוקרט קתולי ממדינה דרומית, ועל כן הוא מתון בנושאים רבים. יש לו ניסיון עשיר בנושאי חוץ וביטחון, הוא דובר ספרדית שוטפת, ותקופתו כמושל וירג'יניה נחשבת לאחת המוצלחות של המדינה בשנים האחרונות. אישית הוא מתנגד להפלות, אבל מאידך הוא תומך בזכות האישה לבחור מה ברצונה לעשות בגופה. 

יתרונות
כמו בראון, גם קיין מגיע ממדינה מתנדנדת. הרפובליקנים הפסידו בווירג'יניה בפעמיים האחרונות, ועם קיין על הטיקט, הסיכוי להוסיף פעם שלישית גבוה. הפלוס לעומת בראון, הוא שהמושל הנוכחי בווירג'יניה הוא דמוקרט (טרי מקאוליף(, ולכן השבעת קיין לסגנות לא צפויה לפגוע במאמצי הדמוקרטים לכבוש את הסנאט. הוא אמנם גבר לבן, אבל פופולרי מאוד בקרב אפרו-אמריקאים במדינתו. הוא גם הסנאטור הראשון בהיסטוריה שנאם נאום שלם בסנאט בספרדית ואף לימד במיסיון בהונדורס, פרטים ביוגרפיים אשר צפויים להעניק לו אפיל דומה בקרב ההיספאניים. לבסוף, קיין בקיא בנושאי חוץ: הוא שימש כראש תת-הועדה ליחסי חוץ במזרח התיכון ובאסיה וללוחמה בטרור.

חסרונות
עמדותיו המתונות של קיין בנושאים כמו הפלות אולי יסייעו בקרב עצמאיים, אך גם תהוונה נטל בכל הנוגע להלהבת בסיס הבוחרים. כסנאטור, קיין תמך בהענקת סמכויות על לאובמה בכל הנוגע לחתימת הסכמי סחר, מתוך שאיפה לקדם את "השותפות הטראנס פאסיפית", הסכם הסחר החופשי שעומד על הפרק. לפיכך, בחירה בו צפויה לדחות את תומכי סאנדרס, אותם חייבת הילארי לרצות, ובמקביל לשלוח את אנשי הצווארון הכחול לחיקו של טראמפ. לבסוף, לקיין יש רקורד בעייתי ביחס לישראל. הוא אחד משמונה סנאטורים אשר בחרו להחרים את נאומו של נתניהו בקונגרס, והוא אינו חתום על המכתב מטעם 83 סנאטורים שמעודד את אובמה להגדיל את הסיוע הביטחוני לישראל.

בסבירות נמוכה יותר: אליזבת' וורן
על הסנאטורית מטעם מדינת מסצ'וסטס כתבתי בהרחבה בפוסט "היום שאחרי הילארי", בנוגע להיותה מועמדת אפשרית לנשיאות במידה ו"פרשיית האימיילים" תסתבך. היא פופולרית מאוד בקרב כל מצביעי המפלגה, ולכן יכולה לספק מענה לאפתיה שמגלים רבים כלפי הילארי. אך גם לוורן יש את אותה בעיה טקטית שיש לבראון (המושל במסצ'וסטס, צ'ארלי בייקר, הוא רפובליקן). בנוסף, קיים קונצנזוס בקרב דמוקרטים, לפיו היא המנהיגה הלא רשמית של המפלגה בסנאט, וכי שם היא הכי אפקטיבית בקידום האג'נדה הליברלית.

מועמדי סגן אפשריים עבור דונלד טראמפ

ג'ון קייסיק

ג'ון קייסיק הוא מושל מדינת אוהיו משנת 2011. לפני בחירתו לתפקיד המושל, הוא שימש במשך 18 שנה כחבר קונגרס מטעם המדינה.

קייסיק (בן 63) הוא מושל פופולרי. כלכלת אוהיו תפקדה לא רע תחת הנהגתו. ביחס למפלגתו הוא מתון מאוד בכל הנוגע לנישואים חד מיניים, אבל מתנגד בחריפות להפלות. במהלך התמודדותו על מועמדות המפלגה הרפובליקנית, סקרי דעת קהל הראו שהוא המועמד המוערך באופן החיובי מכולם, וכי הוא גובר על הילארי קלינטון בפער ניכר.

יתרונות
קייסיק הוא ה-Obvious Choice, שכן טראמפ כבר הודיע שיהיה מעוניין לבחון את האפשרות למנות אותו לסגן. טראמפ זקוק בדחיפות לפוליטיקאי מנוסה המזוהה עם הממסד הרפובליקני, אשר יוכל לסייע לו לאחד את שורות המפלגה סביבו. בעוד שמועמדים אחרים שכבר תמכו בטראמפ, כמו כריס כריסטי, איבדו כל כבוד במפלגה, לקייסיק עדיין יש תדמית חיובית. לכן, הוא יוכל לשכנע לפחות חלק מהתורמים ומאנשי המנגנון לתמוך במועמדות. בנוסף, השניים כמעט ולא תקפו זה את זה במהלך הקמפיין עד כה (למעט "נאום הפנקייק" בו לעג טראמפ לאופן בו קייסיק אוכל). לבסוף, קייסיק יגדיל משמעותית את הסיכוי לזכות באוהיו, מדינה שבלעדיה אין לטראמפ אופק כלשהו לניצחון בבחירות.

חסרונות
ראשית, קייסיק השיב עד כה לחיזורים של טראמפ במסרים שנעים בין אמביוולנטיות לבין חוסר חשק. הוא אינו צעיר, והתמודדות לצד המיליונר האקסצנטרי עשויה לפגוע בפופולריות שלו ולקצר את הקריירה הפוליטית שלו במידה ויפסיד. שנית, חרף העובדה שהוא מוערך במפלגה, רבים מרגישים שהישארותו במרוץ היוותה "סוס טרויאני" שפיצל את קולות הרפובליקנים וסייע לטראמפ להיבחר למועמדות. השמועות על מגעים מוקדמים בין השניים תרמו לחשדנות זו. אי לכך, ייתכן שטראמפ צריך לבחור אדם אחר, אהוד עוד יותר על ידי הממסד, על מנת לזכות לתמיכת המפלגה. שלישית, קייסיק הוא גבר לבן ומבוגר, וקהל הבוחרים אליו מכוון טראמפ הוא גם כך מהצרים שידעה המפלגה.

סוזנה מרטינז

סוזנה מרטינז היא מושלת מדינת ניו מקסיקו משנת 2011. לפני בחירתה למושלת, היא שימשה בשלל תפקידים משפטיים במערכת הציבורית של מדינתה.

מרטינז (בת 56) היא אחת מהדמויות הפופולריות ביותר כיום במפלגה הרפובליקנית. היא האישה הראשונה שנבחרה לשמש כמושלת ניו-מקסיקו, ההיספאנית הראשונה שעומדת בראש איגוד המושלים הרפובליקנים, ורק אחת משני מושלים רפובליקנים המגיעים מקבוצת מיעוט (ביחד עם ניקי היילי, מושלת דרום קרוליינה ומועמדת נוספת לסגנות, אודותיה כתבתי בפוסט "בחירתה של ניקי").

יתרונות
מרטינז לכאורה נתפרה למידותיו של טראמפ בכל הנוגע לתפקיד הסגן. ראשית, היא אהודה במיוחד בקרב אנשי המפלגה (יותר מקייסיק) ותהיה אידיאלית לאיחוי הקרעים שנוצרו בינם ובין טראמפ. שנית, היא אישה חזקה וכריזמטית. טראמפ צפוי לספוג קיתונות של רותחין בגין אמירותיו לאורך השנים ובמהלך הקמפיין כלפי נשים. התחושה שנוצרה היא שרק מינוי של אישה דומיננטית לסגנות והעלתה על נס יוכל לחפות במקצת על קושי זה, ולסייע לטראמפ לשפר את האור השלילי בו רואות אותו כ-80% מהנשים בארה"ב. שלישית, מוצאה המקסיקני של מרטינז הוא נכס אדיר. פרט ביוגרפי זה יסייע לטראמפ להתנער מתדמית שונא המיעוטים, ולמקד את הדיון בהגירה בלתי חוקית.

חסרונות
תדמיתו של טראמפ בקרב נשים והיספאניים היא כה גרועה, עד שייתכן שמינוי אישה היספאנית לסגנות לא יסייע כלל בשיפור המצב. לאור נתוני פתיחה אלו, ייתכן שעדיף לנסות להשיג דברים אחרים באמצעות הסגנות. בנוסף, מרטינז אמנם פופולרית באופן יחסי במדינתה, אך היא אינה צפויה להביא לבחירת ניו מקסיקו ברפובליקנים, לאור אחוזי התמיכה בה זכו הדמוקרטים בשנים החולפות. יתרה מכך, לטראמפ יש בעיית טמפרמנט ומרטינז אינה צפויה לאזן אותו. בדצמבר האחרון נאלצה משטרת סנטה-פה לטפל בפנייה שהובילה למציאתה את מרטינז שתויה ומתנצלת על זריקת בקבוקים ממרפסת חדר המלון שלה. לבסוף, מרטינז התנערה עד כה מטראמפ ומאמירותיו על מקסיקנים.

ניוט גינגריץ'

ניוט גינגריץ' היה יו"ר בית הנבחרים בין השנים 1995-1999 וחבר קונגרס מטעם מדינת ג'ורג'יה במשך 20 שנים. בשנת 2012 התמודד לנשיאות והפסיד את המועמדות למיט רומני.

גינגריץ' (בן 72) הוא אחד מהפוליטיקאים המנוסים ביותר בשורות המפלגה הרפובליקנית. הרטוריקה השמרנית שלו היא חריפה במיוחד, אך בתור יו"ר בית הנבחרים הוא גם הגיע לפשרות רבות עם ביל קלינטון והדמוקרטים, בעידן שבו שיתוף פעולה בין המפלגות הייתה נפוץ הרבה יותר. גינגריץ' מרבה לעסוק בנושאי חוץ, והוא תומך נלהב של ישראל.

יתרונות
מכל השמות שהוזכרו עד כה כסגנים אפשריים, גינגריץ' הוא המועמד שהביע את התמיכה החמה ביותר בטראמפ, מצד הגורמים שככלל אינם מזוהים כלל עם עמדותיו במרבית התחומים. עובדה זו תוכל לסייע לטראמפ לרכוש את אמונם של מצביעים שמרנים, אשר חושדים בניו יורקר אשר תמך בהפלות ברוב ימי חייו. גינגריץ' הוא גם איש אמונו של מיודענו שלדון אדלסון. עובדה זו יכולה להסיר חששות אפשריים לגבי עמדותיו של טראמפ בכל הנוגע לישראל, ובמקביל לספק לו ארנק שמן למימון הקמפיין, שכן הוא אינו מעוניין לשלם בכספו שלו על פרסומות. לבסוף, לגינגריץ' ניסיון עשיר בכל תחומי המדיניות, והוא כבר הוכיח שהוא מסוגל לרשום הישגים תוך שיתוף פעולה עם הדמוקרטים.

חסרונות
גינגריץ' אינו צפוי לסייע לטראמפ לגבש סביבו את המפלגה הרפובליקנית, שכן רבים באליטה אינם מעריכים אותו כלל. לאורך השנים, הוא רכש אויבים רבים במפלגה כתוצאה מיחסי אנוש גרועים. במקביל, לא פעם הוא הביך את הרפובליקנים עם רעיונות כמו להקים קולוניות על הירח ולבטל חוקים המגבילים העסקת ילדים. בתור יו"ר בית הנבחרים, הוא חתום על תבוסה בבחירות לקונגרס בשנת 1998. גינגריץ' גם צפוי לפגוע במאבק על הקול הנשי. בדומה לטראמפ, הוא נשוי בפעם השלישית, לאחר שהתגרש מנשותיו הקודמות, כאשר הן אובחנו כחולות סרטן וטרשת נחוצה בהתאמה. אם טראמפ רוצה להוסיף לטיקט אופי אנושי וחביב כדי לאזן את עצמו, גינגריץ' לא יספק לו את הסחורה.

עוד לא הצטרפתם בפייסבוק?
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של הבלוג, "בחירות בארה"ב 2016", ותוכלו לקבל עדכונים על כל פוסט שמתפרסם, או על חומרים מרתקים נוספים הקשורים לבחירות.
כמו כן, אתם מוזמנים לעקוב אחריי בטוויטר, @yiftachdayan, ולקבל את העדכונים משם.

אהבתם את הפוסט?
אתם מוזמנים לשתף אותו בפייסבוק או בטוויטר J

פוסטים קודמים
"מכה מתחת לחגורה" - מיהן המדינות אשר צפויות להכריע את הבחירות הכלליות
"הסקסופון בכה מאוד- תמיכתם של האפרו-אמריקאים בקלינטונים נמצאת בסכנה
"מתקפת הזומבים" - הקרב על הוועידה הרפובליקנית יוצא לדרך
"היסטוריה של אלימות- מהיכן שואב טראמפ השראה לפוליטיקה הגזענית שלו
"בום טראח, נפל תותח" - המוות שהפך את מערכת הבחירות לגורלית במיוחד
"הגנרל, הלוביסט והכומר" - מורה נבוכים למפלגה הרפובליקנית ולעלייתו של דונלד טראמפ
"יום שלישי את יודעת" - שאלות המפתח החשובות ביותר לקראת סופר טיוזדיי
"בחירתה של ניקי- האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה
"היום שאחרי הילארי- מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית
"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות
"ארבעת הלא כל כך מופלאים" - על ניו האמפשייר ומועמדי הממסד הרפובליקני
"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון
"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה