יום ראשון, 22 במאי 2016

פילים בתהלוכה / מה יעלה בגורלה של המפלגה הרפובליקנית (וגם הדמוקרטית)



פרולוג
אחד מסרטי דיסני שהיו אהובים עליי כילד היה "דמבו הפיל המעופף".

הסרט מתאר את עלילותיו של דמבו, פיל צעיר בקרקס, אשר הופך ללעג וקלס בעיני הכלל בגלל אזניו הגדולות באופן חריג. זאת ועוד, כאשר אמו של דמבו מנסה להגן על בנה, היא מעוררת מהומה ומנהל הקרקס מחליט לכלוא אותה, ובכך הוא מותיר את דמבו לבדו. "דמבו" הוא סרט מרגש עד דמעות, עם ביקורת חריפה על אכזריותה של החברה כלפי פרטים יוצאי דופן. הסרט מציע גם מסר אופטימי לאלה הסובלים מאכזריות זו, שכן בסופו דמבו לומד לעוף באמצעות אוזניו, וזוכה להערצה.

אבל בין כל הקטעים החביבים והמרגשים, הסרט מכיל גם סצנה אחת, מוזרה במיוחד, אשר הטרידה את שלוותי עוד אז בילדותי, ושעד היום אני תוהה על קנקנה. במסגרת סצנה זו, לאחר שדמבו שותה מים אשר נמהלו באלכוהול, הוא משתכר ומתחיל להזות. במסגרת הזיותיו, רואה דמבו דמויות של פילים בכל מני צבעים (בעיקר ורוד) צועדות בתהלוכה של תזמורת. אט אט הופכת התזמורת לרצף סוריאליסטי ומטריד של אירועים שאין ביניהם כל חוט מקשר. גם מילות השיר המתנגן ברגע, "פילים בתהלוכה" (Pink Elephants on Parade), אינן קוהרנטיות ואף מוסיפות על הבלבול.


מה פה קורה פה
במהלך החודש האחרון, המרוץ לנשיאות חווה תפנית מעניינת. בראשית התקופה, המפלגה הרפובליקנית הייתה נתונה בעימות חריף נוכח הקרב בין דולנד טראמפ ותומכיו לבין אלה שהאמינו שכל מועמד אחר עדיף על פניו. במקביל, ההתמודדות בצד הדמוקרטי נראתה מנומנמת למדי, לאחר שהילרי קלינטון נראתה כמי שהבטיחה את ניצחונה על ברני סאנדרס.

כעת, התמונה נראית אחרת לחלוטין. לפתע הצד הדמוקרטי הוא זה שנראה משוסע ומפוצל, לאחר שתומכיו של סאנדרס זעמו על האופן בו אנשי המפלגה הדמוקרטית, המזוהים עם מחנה קלינטון, בחרו לנהל את הוועידה לשיבוץ הצירים במדינת נבאדה. לעומת זאת, אצל הרפובליקנים, הופתעו רבים להיווכח כי זכייתו בפועל של טראמפ במועמדות דווקא הביאה לאיחוד מהיר יחסית של השורות.

אז נכון, הפילים של המפלגה הרפובליקנית מסתדרים בתהלוכה סביב טראמפ לקראת הבחירות הכלליות. אבל כשבוחנים תהלוכה זו מקרוב, מגלים מחזה ביזארי למדי, המזכיר את התהלוכה בה חזה דמבו בהזיותיו. לפתע מסתבר שיש חמישים גוונים של תמיכה בטראמפ מצד הפוליטיקאים המכהנים במפלגה, עם ניואנסים שונים ומשונים, שכל אחד מהם בוחר לסגל לעצמו.

בראש החבורה עומד ג'ף סשנס, הסנאטור מאלבמה, אשר הודיע על תמיכה בלתי מסויגת בטראמפ עוד בראשית הפריימריז. אחריו עומדת קלי איוט, הסנאטורית מניו האמפשייר, אשר הודיעה כי תעניק לטראמפ את תמיכתה (Support) אך לא תמליץ עליו לנשיאות (Endorse). אחריה מתייצב פיטר קינג, חבר הקונגרס מניו יורק, אשר ימליץ על טראמפ לנשיאות אך לא יערוך עבורו קמפיינים. הבא בתור הוא מיודענו מרקו רוביו, אשר הודיע כי יתמוך בטראמפ וימליץ עליו לנשיאות, אך באותה נשימה מדגיש כי הוא חולק עליו כמעט בכל נושא. אחרי רוביו מגיע תורו של לינדזי גראהם, הסנאטור מדרום קרוליינה, אשר עד כה רק הודיע כי "ניהל עם טראמפ שיחת טלפון ידידותית". בסוף התהלוכה, ניצב טד קרוז המאוכזב, אשר אינו מתכוון לתמוך בטראמפ, אך בה בעת אינו מתכוון לעשות דבר כדי להפריע להתמודדותו על הנשיאות.

מבולבלים ? גם אנחנו, וחשוב מכך, גם הרפובליקנים.

כאשר בוחנים כל מקרה לגופו, ניכר כי כל אחד מהנבחרים מנסה למצוא את האיזון העדין בין האידיאולוגיה האישית שלו, סיכוייו להיבחר מחדש, הסלידה מטראמפ בציבור הרחב והאהדה לה זוכה טראמפ בקרב מצביעי המפלגה. אבל דבר אחד בולט מאוד לעין: ברמה המפלגתית, מדובר בלא פחות מאנדרלמוסיה.

לדידי, לתהלוכה המוזרה של הפילים הרפובליקנים יש הסבר אחד: אף אחד עדיין לא יודע לאן מועדות פני המפלגה. השאלה כעת היא לא מה יהיו תוצאות הבחירות הקרובות, אלא מה יהיה אופיה של המפלגה, מה תהיה האידיאולוגיה שלה ולאלו קהלים היא תפנה מנקודה זו ואילך. כאשר טראמפ משחרר לאוויר משפטים כמו "זו אינה המפלגה השמרנית, אלא המפלגה הרפובליקנית", כפי שעשה בשבוע שעבר, משבר זה מקבל משנה תוקף.

אז כדי להקל על הפילים הרפובליקנים, ובכדי לנסות במקביל לעשות גם לנו קצת סדר, להלן שלושה תרחישים אפשריים לגורלה של המפלגה הרפובליקנית.

תרחיש א': עד החתונה (ומקסימום אחריה), זה יעבור

התרחיש הראשון, והאופטימי ביותר מבחינתם של מרבית הפוליטיקאים הרפובליקנים המכהנים, הוא שטראמפ הוא בסך הכל תופעה חד פעמית – יוצא מן הכלל אשר אינו מעיד על הכלל – ושבקרוב מאוד הוא יישלח אל תהום הנשייה של הפוליטיקה האמריקאית.

במסגרת תרחיש זה, המפלגה הרפובליקנית תשוב תוך זמן קצר להיות אותה מפלגה שכולנו הכרנו בערך מאז נבחר רונלד רייגן לנשיאות בשנת 1980. בכלכלה, היא תמשיך לקדם הפחתה של מעורבות ממשלתית, קיצוץ של מיסים וביטול של תוכניות הרווחה השונות. בדיונים אודות דת ומדינה, היא תעמוד לצד האוונגליסטים, ותקדם חוקים המתעמרים בקהילה הלהט"בית ובנשים המעוניינות לבצע הפלות. במדיניות חוץ, הם יוסיפו לתמוך בהוצאות ביטחוניות, אם כי הם צפויים להימנע ממעורבות צבאית ישירה של ארה"ב, כדי שלא לחזור על מלחמת עיראק השנייה.

במונחים של הבלוג הזה, הברית בין "הגנרל, הלוביסט והכומר", אודותיהם כתבתי בפוסט זה, תשוב על כנה.

הדרך המהירה ביותר להתממשות תרחיש זה היא כמובן הפסד של טראמפ בבחירות לנשיאות. ככל שהפסד זה יהיה צורב יותר, כך דחייתו של טראמפ מהמפלגה תהיה מהירה וחד משמעית יותר. שלא בדומה לישראל, בארה"ב המועמד הנבחר אינו משמש כיו"ר המפלגה, ועל כן הפסד בבחירות יביא להדחתו של טראמפ מתפקיד רשמי כלשהו הלכה למעשה. סיכוייו להיבחר בשנית בעוד 4 שנים יהיו אפסיים, וספק אם קיים בכל ארה"ב אדם אחר בעל אמונות, משאבים ובעיקר מעמד ציבורי כמו של טראמפ, אשר יהיה מסוגל לשחזר את הישגיו במרוץ הנוכחי.

גם אם טראמפ יצליח להמם את כל הפרשנים ולזכות בנשיאות, עיקרו של תרחיש זה עדיין יכול להתממש בסבירות גבוהה. גם כנשיא, עלול טראמפ לגלות במהרה שמפלגתו אינה מעוניינת לתמוך במדיניות שברצונו לקדם. כך למשל, צפויים רפובליקנים רבים להתנגד לבניית חומה על גבול ארה"ב-מקסיקו, אשר צפויה לעלות הון תועפות למשלם המיסים, ללא כל ערובה כי תסייע בבלימת ההגירה הבלתי חוקית. התנגדות דומה צפויה להתגלע סביב הגירוש של 11 מיליון מהגרים בלתי חוקיים, או העצירה של כניסת מוסלמים לארה"ב. טראמפ יהיה משותק מכל יכולת לקדם מהלכים משמעותיים. יתרה מכך, אם ינסה להמריד את האלקטורט כנגד המחוקקים השמרנים, הוא אף עלול להפוך לנשיא נטול מפלגה ולאבד סיכוי להיבחר מחדש לקדנציה נוספת.

לתסריט בו טראמפ יוותר נשיא ללא מפלגה יש תקדים היסטורי. ג'ון טיילר, הנשיא העשירי של ארה"ב (1841-1845), הושבע לאחר שהנשיא הנבחר, ויליאם האריסון, נפטר לאחר כהונה מרשימה של חודש ימים (הקצרה בהיסטוריה). כנשיא יצא טיילר כנגד המדיניות שקידמה מפלגתו, ואף הטיל פעמיים וטו על חוקים שהיא העבירה לשם הקמת בנק פדרלי חדש. בתגובה, גירשה אותו המפלגה משורותיה, ובתום הקדנציה הוא נאלץ לפנות את מקומו.

תרחיש ב': יהי זכרה ברוך

התרחיש השני הוא שהמפלגה הרפובליקנית, כפי שכולנו מכירים אותה כיום, תחדל מלהתקיים. ייתכן שהאדמה תיפער את פיה ותבלע אותה בשלמותה, וייתכן כי היא תמשיך לשאת את התואר "רפובליקנית", אך כל קשר בינה ובין המפלגה הנוכחית יהיה מקרי בהחלט.

כדי שתרחיש זה יתקיים, יהיה על טראמפ לגבור על קלינטון ולהיבחר לנשיאות. בדומה לתרחיש הראשון, גם כאן הניצחון צפוי להוביל לעימות בין טראמפ ובין המפלגה הרפובליקנית נוכח אי תמיכת המחוקקים במדיניות שהנשיא הנבחר ישאף לקדם. אלא שבניגוד לתרחיש א', כאן טראמפ יהיה זה שיסיים את העימות עם ידו על העליונה, בעוד שהמחוקקים הרפובליקנים ינחלו מפלה.

כאשר טראמפ יבין שמפלגתו אינה מעוניינת לסייע לו, שאיפתו המידית תהיה לעצב את המפלגה הרפובליקנית בדמותו ועל פי קווי המדיניות שהוא מעוניין לקדם. לשם כך, הוא עשוי להתנקם במחוקקים שיעמדו בדרכו באמצעות הרצת מועמדים מתחרים למושביהם בקונגרס בפריימריז פנימיים ב-2018 (בחירות אמצע הקדנציה).

מכאן העניינים יכולים להתפתח לשני כיוונים. הכיוון הראשון הוא שהמחוקקים יישרו קו עם טראמפ, או יודחו בניסיון להתנגד לו, והמפלגה הרפובליקנית תהפוך למפלגה פופוליסטית-לאומנית ברוח המפקד. הכיוון השני הוא שהמפלגה תפעיל את כל מנגנוניה כדי להתנגד להשתלטות העוינת. אם טראמפ ירגיש שאין לו סיכוי להשלים את המהלך, הוא עשוי לטרוף את הקלפים, לפרוש מיוזמתו מהמפלגה הרפובליקנית, ולהקים מפלגה חדשה. בבחירות הבאות הוא יעמוד בראש מפלגה חדשה זו, ולא מן הנמנע שהיא תגבר על המפלגה הרפובליקנית באחוזי התמיכה בה תזכה, ולמעשה תמחק אותה מהמפה, תוך שהדמוקרטים ימשיכו באין מפריע לדהור אל הבית הלבן.

נשמע כמו תרחיש בדיוני במיוחד? אולי, אבל קחו בחשבון שזה כבר קרה בעבר.

רובנו מכירים רק שתי מפלגות בפוליטיקה האמריקאית: הדמוקרטים והרפובליקנים. אם חוזרים "רק" 162 שנים לאחור, מגלים שפעם המפלגה המתחרה לדמוקרטים הייתה מפלגה בשם "הוויגים", אשר זכתה להנהיג את ארה"ב ואף להשביע שלושה נשיאים. אז מה הוביל לקריסתה ולקבירתה של מפלגת הוויגים עמוק בדפי ההיסטוריה?

באמצע המאה ה-19 חוותה ארה"ב הגירה מאסיבית של אירים לשטחה. המפלגה הדמוקרטית אימצה אותם, שכן היא הייתה אז מזוהה עם הדת הקתולית (אליה השתייכו מרבית האירים). הבוחרים של הוויגים רצו לגרש את האירים ולבלום את כניסתם, אבל מנהיגי המפלגה העדיפו דווקא לנסות לקרוץ לאירים, לאור הפוטנציאל לזכות בקולות נוספים. הבוחרים, אשר הרגישו שהוויגים בגדו בהם, החליטו להקים מפלגה חדשה, מפלגת "אלו שאינם יודעים דבר" (The Know Nothing Party). מפלגה זו השתלטה על מחוזות רבים אשר היו בשליטת הוויגים בבחירות בשנת 1854. לאחר שנתיים נוספות, נעלמה המפלגה הוויגית לחלוטין, ועל חורבותיה הוקמה המפלגה הרפובליקנית.

ישנם קווי דמיון ברורים בין הוויגים של שנות ה-50 של המאה ה-19, לבין הרפובליקנים של היום. לפני כשנה וחצי ניסו המחוקקים הרפובליקניים בסנאט, בהנהגת מרקו רוביו, לקדם רפורמת הגירה ביחד עם הדמוקרטים. המטרה, בעיני רבים, הייתה לזכות באמון האוכלוסייה ההיספאנית. מהלך זה "מתכתב" עם הקריצה ההיא של הוויגים למהגרים האירים. בחירתו של טראמפ בפריימריז, תוך שהוא מטיף למדיניות של גירוש המהגרים, היא גרסה מודרנית למפלגת "אלו שאינם יודעים דבר".

תרגיש ג': תסתדרו מחדש!

התרחיש השלישי הוא שבמהלך השנים הקרובות תחול "הסתדרות מחדש" (Realignment) במערכת הפוליטית האמריקאית בין שתי המפלגות, הרפובליקנית והדמוקרטית. במסגרת תהליך זה, צפויות שתי המפלגות להשתנות, כך שכל אחת מהן תאמץ קווי מדיניות מסויימים שבהם תמכה המפלגה השנייה עד לאחרונה.

תוצאות הפריימריז בבחירות אלו תחייבנה את המפלגה הרפובליקנית להכיר בעובדה שבוחריה דורשים שינוי. אי לכך, יהיה עליהם להתנער מערכים אשר עמדו בבסיס המצע שלהם בעשרות השנים האחרונות כדי לשמר את הסדר הקיים. תובנה זו עשויה להוביל את המחוקקים לשתף פעולה עם טראמפ במידה וייבחר לנשיא, ולאמץ חלק מעמדותיו אפילו במידה וקלינטון תנצח בבחירות.

במסגרת תרחיש זה, יחולו שינויים מרחיקי לכת בעמדות שתי המפלגות במספר תחומים מרכזיים.

תחום אחד בו צפוי לחול שינוי שכזה הוא הסחר החופשי. כפי שתיארתי בפוסט "מכה מתחת לחגורה", טראמפ מביע התנגדות נחרצת לסחר חופשי, בניגוד גמור לעמדת הממסד המפלגתי מאז ימי רייגן. בחירתו עשויה להביא לאימוץ עמדותיו מצד פוליטיקאים רבים, אשר יידרשו "להפוך את עורם". הגורמים אשר תלויים בסחר חופשי יותר מכל, כדוגמת בנקאים ואנשי עסקים אמידים, יעבירו את תמיכתם למפלגה הדמוקרטית, ויחדדו את עמדותיה בכל הנוגע לתמיכה בסחר חופשי. אנשי צווארון כחול רבים ינהרו לעבר המפלגה הרפובליקנית, ובמקביל יילכו אנשי צווארון לבן בכיוון ההפוך.

תחום נוסף בו צפוי לחול שינוי דרמטי הוא מדיניות החוץ. כפי שהסברתי בפוסט "הגנרל, הלוביסט והכומר", בתקופת ג'ורג' בוש הבן, תמכו הרפובליקנים במדיניות חוץ אקטיבית. כישלון המלחמה בעיראק הביא להיפוך במגמה, וכיום המפלגה נוטה דווקא לבדלנות. זכייה של טראמפ בנשיאות עשויה לסמן שיא חדש של בדלנות אמריקאית. תזכורת: טראמפ איים בקיפול בסיסיה של ארה"ב בגרמניה, יפן ודרום קוריאה, אם אלה לא תשתתפנה במימון אותם בסיסים. לאור העובדה שקלינטון נחשבת לתומכת במדיניות חוץ ניצית, ה"גנרלים" הרפובליקנים עשויים "לשבור שורות" לאחר הבחירות. המפלגה הדמוקרטית תהפוך ל"מפלגת המלחמה", בעוד שהרפובליקנים יהיו "מפלגת השלום", כפי שהיה בתקופת מלחמות העולם בארה"ב.

בדיוק כפי שהקטבים של כדור הארץ מתחלפים מדי כמה אלפי שנים, כך גם המפלגות בארה"ב מחליפות אחת עם השנייה עמדות במספר תחומים מדי כמה עשרות שנים. אחד מאותם תחומים היה ההזדהות עם האפרו-אמריקאים ותמיכה במצוקותיהם וזכויותיהם. בעבר, המפלגה הרפובליקנית הייתה זו שתמכה בשחורים, שכן אברהם לינקולן היה הנשיא הרפובליקני הראשון. במקביל, הדמוקרטים שאפו לשמר את העבדות, ולאחר ביטולה הם שקידמו את האפליה בדרום ארה"ב.

הזדהות זו החלה להשתנות בימי פרנקלין דלאנו רוזוולט, אך השינוי המשמעותי ביותר ארע בשנות ה-60. בשנים אלו, המפלגה הרפובליקנית אימצה לקרבה מועמד נשיאותי קיצוני אשר התנגד לזכויות השחורים (בארי גולדוואטר), בעוד שהדמוקרטים דווקא דחו מועמד שכזה מקרבם (ג'ורג' וואלס). שינויים אלו הביאו למעבר מהיר וחד של האפרו-אמריקאים לחיק המפלגה הדמוקרטית, ולהיפוך מוחלט של החלוקה המסורתית בין המפלגות.

אפילוג
לאחר שדמבו התאושש מהזיות הפילים בתהלוכה שראה בדמיונו, והוא וחברו הטוב, טימותי העכבר, מתעוררים על צמרת עץ. טימותי, שתוהה כיצד לכל הרוחות השניים הגיעו לשם, מסיק כי דמבו מסוגל לעוף בעזרת אוזניו הגדולות. השיכרון, כך נדמה, סייע לדמבו לממש את הפוטנציאל הגלום בו (לדאבונם של מבקרי הסרטים שנחרדו מהמסר אשר עשוי להתפרש בקרב ילדים). טימותי משכנע את דמבו להעז ולעוף בשנית וביחד הם מתרוממים מצמרת העץ ויוצאים לטיסת ראווה.

אז נכון, המפלגה הרפובליקנית חוותה זעזוע שלא ראתה כמותו כאשר טראמפ זכה בפועל במועמדות המפלגה לנשיאות. וכן, התנהגות הרפובליקנים הנבחרים בימים אלו היא מוזרה במקרה הטוב, בלתי ברורה בעליל במקרה הפחות טוב, והרסנית במקרה הרע. ובכל זאת, ייתכן שכל מה שראינו עד כה הוא "הרס יוצר", מהפכה שהייתה חייבת לקרות כדי שהמפלגה הרפובליקנית תשוב להיות רלוונטית בקרב על הבית הלבן.

למערכת הבחירות הנוכחית, התייצבה המפלגה כאשר אין ביכולתה לזכות בתמיכת רוב הציבור האמריקאי, ובמקביל חשו אפילו הבוחרים שלה ניתוק ממנה ומעמדותיה. כעת היא נמצאת בעיצומו של משבר זהות קשה, משבר אשר לא בהכרח ייפתר לאחר הבחירות הנוכחיות לנשיאות. אבל אולי, רק אולי, המפלגה הרפובליקנית תצא מכל התהליך הזה מחוזקת. גם אם היא תשתנה מן הקצה אל הקצה, שינוי זה יכול להביא דווקא לאיזון בפוליטיקה האמריקאית, ולייצוג טוב יותר של הסוגיות שמטרידות את הציבור כיום.

ייתכן ש"תהלוכת הפילים" היא שלב הכרחי בטרם הפיל הרפובליקני יפרוס אוזניו וימריא אל על.




אלו מכם שמעוניינים לקרוא בהרחבה על המקרים ההיסטוריים המוזכרים בפוסט זה, מוזמנים לקרוא את הפוסט "היסטוריה של אלימות", אשר מתייחס אליהם ביתר פירוט.

עדיין לא הצטרפתם אלינו בפייסבוק? תהלוכה של פילים בדרך אליכם!
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של הבלוג, "בחירות בארה"ב 2016", ותוכלו לקבל עדכונים על כל פוסט שמתפרסם, או על חומרים מרתקים נוספים הקשורים לבחירות.


כמו כן, אתם מוזמנים לעקוב אחריי בטוויטר, @yiftachdayan, ולקבל את העדכונים משם.

אהבתם את הפוסט?
אתם מוזמנים לשתף אותו בפייסבוק או בטוויטר J

פוסטים קודמים

"הסגן של בר כוכבא" - בורסת המועמדים לסגנות נמצאת על סף פיצוץ
"מכה מתחת לחגורה" - מיהן המדינות אשר צפויות להכריע את הבחירות הכלליות
"הסקסופון בכה מאוד- תמיכתם של האפרו-אמריקאים בקלינטונים נמצאת בסכנה
"מתקפת הזומבים" - הקרב על הוועידה הרפובליקנית יוצא לדרך
"היסטוריה של אלימות- מהיכן שואב טראמפ השראה לפוליטיקה הגזענית שלו
"בום טראח, נפל תותח" - המוות שהפך את מערכת הבחירות לגורלית במיוחד
"הגנרל, הלוביסט והכומר" - מורה נבוכים למפלגה הרפובליקנית ולעלייתו של דונלד טראמפ
"יום שלישי את יודעת" - שאלות המפתח החשובות ביותר לקראת סופר טיוזדיי
"בחירתה של ניקי- האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה
"היום שאחרי הילארי- מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית
"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות
"ארבעת הלא כל כך מופלאים" - על ניו האמפשייר ומועמדי הממסד הרפובליקני
"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון
"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה

14 תגובות:

  1. תודה על הפוסט, מרתק וכתוב נפלא!

    השבמחק
    תשובות
    1. בשמחה דן, ותודה רבה על הקומפלימנטים.

      מחק
  2. כתיבה מעולה! למרות הרקע האפסי שלי בפוליטיקה וההיסטוריה של ארה"ב, הצלחת לתת מספיק תוכן כדי לשמור את העניין ובהחלט לעורר מחשבה.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה אחיעד, אני שמח שנהנית מהפוסט.
      אתה כבר איתנו בעמוד פייסבוק?

      מחק
  3. עד כמה שכואב לי להסכים עם טראמפ, הוא צודק באמירה שהמפלגה איננה שמרנית אלא רפובליקנית. לאורך השנים היו הרבה זרמים במפלגה, לפני תקופת רייגן שלטו הרפובליקנים המתונים של צפון מזרח ארה''ב שמכונים Rockefeller Republican. גם רוממות השוק החופשי הינו דבר יחסית חדש במפלגה שדחפה למכסים גבוהים להגנה על התעשיות בצפון.
    גם האלקטורט של המפלגה מוכיח שאין אידיאולוגיה שלטת אלא לכל היותר סנטימנט של America first ופוביה מכל שאר העולם.
    אני אישית מקווה שהתפרקות המפלגה הרפובליקנית תוביל למצב בו יש יותר משתי מפלגות. אני מקווה שמפלגות אידיאולוגיות כמו המפלגה הליברטריאנית יזכו לתשומת לב וללגיטימציה גדולה יותר והשפעה על סוגיות הפנים והחוץ כאחת.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה על התוספת המרתקת אברהם!

      רבים מהספקטרום האידיאולוגי בארה"ב שותפים לתקווה שלך, אבל אני מעריך ששיטת הבחירה והממשל בארה"ב פשוט לא מאפשר היווצרות של יותר משתי מפלגות דומיננטיות. הכי הרבה שהיא יכולה לייצרר זה מועמד צד שלישי אשר גורם ל"מפלגת האם" שלו להפסיד בבחירות. כתוצאה מכך, או שהוא גורם למפלגת האם לקחת את העמדות שלו יותר ברצינות, או שהוא גורם למפלגה השנייה לאמץ אותו ואת עקרונותיו (חלקית לפחות).

      מחק
    2. אני לא רואה סיבה למה זה לא יכול לעבוד. אני לא מדבר על מפלגה שלישית אלא על קצת יותר מפלגות. אם בבריטניה עם השיטה האזורית או בצרפת עם משטר נשיאותי זה עובד, גם בארה"ב זה יעבוד. דווקא בארה"ב עם המסורת הארוכה של הפרדת רשויות ואיזונים ובלמים, מצב בו הנשיא נבחר בלי קשר מובהק לשליטה של מפלגה זו או אחרת בבית מחוקקים נראה הגיוני.
      הפוליטיקה בארה"ב נהייתה בעשורים האחרונים כל כך משעממת וצפויה כאשר רוב הפוליטיקאים דומים כל כך ונתונים בטווח מצומצם מאוד של דעות "לגיטימיות". לדוגמה, כולם חייבים לתמוך בישראל, במדיקייר, בצבא האימפריאלי.
      אני שמח על סנדרס למרות שאני לא מסכים עם אף פיפס מהדיבורים שלו בגלל שהוא מרחיב את גבולות השיח בארה"ב.

      מחק
    3. ברמה הפוליטית זה בהחלט יכול לעבוד, אבל כל עוד בארה"ב בוחרים לפי השיטה המיוריסטית, במסגרתה בקרב לנשיאות המנצח לוקח את כל האלקטורים במדינה נתונה, פשוט אין תוחלת לעוד מפלגות.

      מה שאתה מציע זה שישנו את שיטת בחירה (כי בלי שינוי שיטת הבחירה אין סיכוי שיותר משתי מפלגות), אבל מסורות פחות הגיוניות ויותר מוזרות מזו לא מצליחות להשתנות לאור הדבקות של המערכת הפוליטית בעקרונותיה עתיקי השנים. תוסיף לזה את העובדה שאתה בעצם מקווה שהפוליטיקאים המכהנים יהיו אלו שישנו את השיטה, וזאת תוך כדי שהם המרוויחים העיקריים ממנה - סיבה נוספת לכך שתקווה זו היא חסרת סיכוי (גם אם בהחלט ראויה) בעיני.

      על דבר אחד אני חולק עליך והיא שהפוליטיקה משעממת. גם אני (מהזווית של מי שמתעניין בפוליטיקה האמריקאית) מאוד נלהב מהשינויים שסנדרס וטראמפ הביאו למערכת הבחירות הזו. שינויים תוך מפלגתיים הם תהליכים מרתקים, וזו לא הפעם הראשונה שהם מתרחשים במפלגות (אם כי זה אכן מחזה נדיר). העובדה שהמפלגות צריכות לפתור פערים אידיאולוגיים אדירים תחת אותה קורת גג הופכת את כל התהליך ליוצא דופן מכל פוליטיקה אחרת, ויוצר בריתות לא צפויות בין קבוצות רבות באוכלוסייה. זהו בדיוק נושא הפוסט הזה :)

      מחק
    4. נכון שעד עכשיו האינטרסים היו נגד שינוי שיטת הבחירה, אבל אני מקווה ששינויים במפלגה הרפובליקנית ואולי אפילו במפלגה הדמוקרטית יסדרו את האינטרסים מחדש כך שאנשים בעלי עוצמה פוליטית וציבורית יתמכו בשינוי שכזה.
      בנוגע למערכת הנוכחית, אני פשוט לא רואה פערים אידיאולוגיים עמוקים באמת.
      היחיד שבאמת מביא תפיסת עולם שונה בתכלית משל שאר הפוליטיקאים הוא סנדרס. טראמפ מביא בעיקר ססגוניות ועניין.
      אני כן מסכים שברמה החברתית יש פערים עמוקים ביחס לגייז, טרנס ונישואים בכלל.

      מחק
    5. שתי מילים אברהם: סחר חופשי.

      יש עוד הרבה דברים שמפרידים בין טראמפ ובין הממסד הרפובליקני הנוכחי (אני מתייחס אליהם בפוסט "הגנרל, הלוביסט והכומר"), אבל אין נושא שממחיש את השבר האידיאולוגי כמו נושא הסחר.

      אגב, אני לא ממעיט בחשיבותו של סנדרס, אבל גם הוא לא כ"כ רחוק מהספקטרום של הפוליטיקה האמריקאית. הוא פשוט מציע מעורבות הרבה יותר גדולה של הממשלה בשוק האמריקאי מזו ששתי המפלגות דגלו בהן בעשורים החולפים, ברוח תיאודור רוזוולט. בנוסף, כמו טראמפ, גם הוא מתנגד חריף לסחר חופשי לחלוטין.

      מחק
    6. אכן, מזה אני חושש כל כך.
      אני מקווה שנזכה לארבע שנים פושרות של קלינטון שלאחריהן יזכה בנשיאות פול ראיין עם סגן כמו ראנד פול.

      מחק
    7. פול ריאן כל כך מוכשר, צעיר ואהוד במפלגה הרפובליקנית, עד שקשה לי להאמין שהוא לא יהיה נשיא מתישהו במהלך מסלול חייו. השאלה היא רק מתי.

      מחק
  4. זה אמנם בשוליים, אבל אני חושב שזה סימפטום נוסף שמעיד על התקופה המטורללת שהמפלגה הזו חווה:
    https://pplswar.wordpress.com/2016/01/26/republicans-for-bernie-sanders/

    השבמחק
  5. ואגב מערכת בחירות הזויה, ראה מה עשה יו"ר ועידת המפלגה הליברטריאנית:
    http://www.independent.co.uk/news/world/americas/libertarian-party-chair-candidate-strips-on-stage-during-national-convention-a7055751.html?utm_content=buffer9a41a&utm_medium=social&utm_source=twitter.com&utm_campaign=buffer%E2%81%A9

    השבמחק