יום שבת, 4 ביוני 2016

חמוריקו כְּצֵל מבקיע כיצד צריכה קלינטון לנהוג בסנדרס לקראת סיום הפריימריז


מאז שהתחלתי לכתוב את הבלוג ועד היום, שואלים אותי רבים מדוע בחרתי לכנותו "על פילים וחמורים". כעת, בחלוף חמישה חודשים ושישה עשר פוסטים, כנראה שאין מנוס מלהסביר: מדובר בסמלי שתי המפלגות הגדולות, פיל בצד הרפובליקני וחמור בצד הדמוקרטי. הפוסט הקודם ("פילים בתהלוכה") עסק במפלגה הרפובליקנית, ועל כן הוא נפתח עם התייחסות לפיל מפורסם - "דמבו הפיל המעופף". כעת ברצוני להתמקד במפלגה הדמוקרטית, ומן הראוי שנתחיל בלעשות כבוד לחמור – ועוד אחד "משלנו"!
בשירו "הבלדה על חמוריקו", מספר נתן אלתרמן על החמור של איכר בשם שייע. שמו היה חמוריקו והוא היה נוער בשני קולות, טנור לירי עם בס בריטון. חמוריקו, איך לומר, לא היה העיפרון הכי מחודד בקלמר. הוא לא דיבר שפות רבות, ולא היה לו ידע כללי יוצא דופן, אך קולו היה יפה ובעיקר חזק באופן קיצוני. היו ששנאו את קול נעירתו של חמוריקו והיו שאהבו אותו. דבר אחד היה בטוח, לא היה ניתן להישאר אדישים כלפיו, כמתואר בפזמון השיר:
אִיָה אִיָה אִיָה, עד הרחק עד קצוות רקיע
וזקנים מקיצים ורוטנים
יימח שמו זה חמור של שִייָע
וישישות וּנְערות
מקשיבות ואומרות
איזה קול יש לו מָמָה מִיָה.
לאחר שנים ארוכות של סבל מתמשך או תענוג צרוף עבור תושבי הכפר (תלוי את מי שואלים), חמוריקו ושייע הלכו לעולמם. התושבים חשבו שכך תמה ונשלמה חווית קולו של חמוריקו, אך הנחה זו, כפי שהסתבר, הייתה מוקדמת מדי. בלילות סערה, כאשר הם היו ספונים בביתם, הופתעו התושבים, כפי שסיפר אלתרמן, לשמוע קול מוכר:

ובין רוח ורעם אֲזַי עולה קול
ונוער אִיָה אִיָה אִיָה
ומכים הברקים ובין שחק וּשְאוֹל
חמוריקו כְּצֵל מבקיע.


כל העיניים על ברני
במועמדותו לנשיאות ארה"ב, מזכיר ברני סנדרס במעט את "חמוריקו" של אלתרמן. הצעות המדיניות שלו אינן מפורטות ועל פי רוב אינן מתבססות על נתונים ומחקרים. למעשה, גם תומכיו הגדולים ביותר מטילים ספק במידת הישימות שלהן. סנדרס גם אינו בקיא במיוחד במדיניות חוץ, וחלק מהתבטאויותיו מתאימות יותר לסטודנט אידיאליסט שעל קיר חדרו מתנוסס פוסטר של צ'ה גווארה, מאשר לסנאטור ותיק המתמודד לנשיאות ארה"ב.

אך בנאומיו חוצבי הלהבות של סנדרס על המערכת הבנקאית, על הצורך במימון ההשכלה הגבוהה ועוד, המסר הוא כה חד וברור עד שניתן למשש אותו. הופעתו חמורת הסבר וקולו הצרוד, אשר בנסיבות רגילות היו גורמים לאבד כל עניין בו, רק מגבירים את האותנטיות שלו, ואת התחושה שהוא אומר דברים כהווייתם. נראה כי סנדרס לא באמת צריך להוסיף לעמדותיו פן של בקיאות ושל ירידה לפרטים, שכן כפי שנאמר על חמוריקו: "כי בָּזֶה הוא כאילו אמר את הכל, כי בָּזֹאת את הכל הבִּיע".

ויש עוד נקודת דמיון משמעותית אחת בין סנדרס לחמוריקו והיא קשורה לסוף השיר. הפריימריז הדמוקרטיים מתקרבים לקיצם. ב-7 ביוני תתקיימנה התחרויות בשש מדינות, כאשר הגדולה והחשובה שבהן היא קליפורניה. הסקרים מנבאים לקלינטון ניצחון דחוק, ובכל מקרה נראה כי היא תגיע למספר הצירים הדרוש על מנת להבטיח את המועמדות. בין אם סנדרס יפרוש לאחר הפריימריז הללו ובין אם ימתין עד לוועידה הדמוקרטית בסוף חודש יולי, ניכר כי מועמדותו עומדת להגיע לסוף הדרך. אבל כפי שחמוריקו המשיך להיות נוכח גם לאחר מותו, כך גם סנדרס צפוי להיות מורגש היטב גם לאחר פרישתו מהמרוץ. זאת לדאבונם של קלינטון ותומכיה, המקבילים לזקני הכפר בשירו של אלתרמן.

בכל צומת בה קלינטון תביע תמיכה במערכת הבנקאית, תתעלם מהאינטרסים של הירוקים, ותנסה לקרוץ למרכז המפה הפוליטית, היא עתידה לפגוש את סנדרס. אמירותיו הלעומתיות הצפויות, תגרומנה לרבים מתומכיו להתרחק מקלינטון, ולהישאר בבית ביום הבחירות. בשבועיים האחרונים, מלמדים הסקרים הצמודים בין קלינטון לטראמפ על הצורך הדחוף באיחוד השורות אצל הדמוקרטים, אם ברצונם להישאר בבית הלבן. אשר על כן, קלינטון תידרש להחליט בקרוב מאוד כיצד היא מתכוונת לנהוג בסנדרס, תוך היערכות למרוץ מול טראמפ, אך גם לזכייה אפשרית בנשיאות.

לעניין זה, אציג בפניכם את שלוש האפשרויות העומדות בפני קלינטון, עם דוגמאות היסטוריות אשר תסייענה בהמחשת אותן אפשרויות.

האפשרות הראשונה: "שמור את חבריך קרובים, ואת אויביך קרובים יותר"

האפשרות הראשונה של קלינטון היא "לחבק" את סנדרס ולקרב אותו כמה שרק אפשר לקמפיין שלה. ניתן לעשות זאת בכמה דרכים פרקטיות. הדרך הראשונה היא הענקת משרת המועמד לסגן הנשיאות לסנדרס. דרך נוספת יכולה להיות שילוב שלו בתפקיד אמורפי כמו "הממונה על צדק חברתי". המטרה היא כמובן לנסות לשאוב את האנרגיה האדירה שאופפת את הקמפיין של סנדרס, ולנתבה לטובת מועמדותה של קלינטון. מהלך שכזה יוכל להפיח רוח חדשה בקמפיין של קלינטון, ולהבטיח את תמיכת הצעירים.

בעת "רכישה" של סנדרס לצרכי הקמפיין ולפני השימוש בו, יש לעיין בעלון לצרכן. בדיוק כפי שקיימות סיבות טובות לשמור את סנדרס הכי קרוב שאפשר, כך גם צריכות להידלק לא מעט נורות אזהרה. ראשית, ברגע שסנדרס הופך לחלק מהקמפיין, קלינטון למעשה אחראית עליו. אמירות שנויות במחלוקת של סנדרס על ישראל, על וול סטריט או על המפלגה הדמוקרטית, תדרושנה התייחסות מצדה, ולא מן הנמנע שכתוצאה מהן תיקלע קלינטון למצבים של מגננה. שנית, במידה וקלינטון אכן תזכה בנשיאות, הרי שבעטיו של החיבוק המקרב הזה, היא לא תהיה בעלת בית אבסולוטית. סנדרס לבטח ידרוש לגבות ליטרת בשר כלשהי, וקלינטון תיאלץ לשלם לו ולהקריב תחומי מדיניות מסוימים.

דוגמה לאימוץ מוחלט של היריב: רונלד רייגן וג'ורג' בוש האב
אם תבחר קלינטון באפשרות זו, המורה שלה יהיה לא אחר מאשר רונלד רייגן. בפריימריז הרפובליקניים לנשיאות בשנת 1980 התייצב רייגן, שכמעט זכה במועמדות ארבע שנים קודם לכן, כפייבוריט מול ג'ורג' בוש האב, ראש ה-CIA לשעבר. הטונים בהתמודדות זו היו לא אחת צורמים במיוחד. רייגן, אשר טען כי קיצוצי מיסים יביאו גם לצמיחה כלכלית וגם לגביית מיסים גבוהה יותר, כינה את מדיניותו שלו "כלכלת היצע" (Supply-side economics). בוש, אשר טען שרייגן מוליך את הציבור שולל באשר לסיכויי ההצלחה של מדיניות זו, כינה אותה "כלכלת וודו" (Voodoo Economics).

לאחר שרייגן היה קרוב מאוד להענקת המועמדות לסגנות לג'ראלד פורד, הנשיא לשעבר אשר ניצח את רייגן בפריימריז ארבע שנים קודם לכן, הוא ביצע לפתע פניית פרסה והכריז על ג'ורג' בוש האב כסגן שלו לבחירות. בפרספקטיבה היסטורית, היתרונות והחסרונות של החלטה זו נראים ברורים.

מצד אחד, בוש היה סגן נאמן. הוא תמך לחלוטין ברייגן במהלך הבחירות הכלליות מול ג'ימי קארטר, ונמנע מלסתור או לבקר אותו. יתרה מכך, לאחר הניצחון בבחירות, עמד בוש כמצופה מנגד בעוד שרייגן קידם את המדיניות הכלכלית לה הטיף (קיצוץ מיסים והגדלת הוצאות הביטחון). זאת חרף העובדה שבמדיניות זו, יצר רייגן בדיוק את אותם גירעונות אדירים שמפניהם הזהיר בוש במהלך הפריימריז. בוש אפילו ניסה להתכחש לעלבונות העבר שהטיח ברייגן במהלך הפריימריז, כפי שניתן לראות בקטע זה:


מצד שני, רייגן נאלץ להעניק לבוש ולאנשיו (ראש הסגל ג'יימס בייקר ושר ההגנה קספר ויינברגר) דומיננטיות חסרת תקדים בכל הנוגע למדיניות חוץ. הגם שבתקופה זו הסתיימה המלחמה הקרה, הביאה מדיניות החוץ תחת שרביטו של בוש למספר כישלונות קולוסאליים. הדוגמא הבולטת ביותר היא התפוצצות "פרשיית איראן-קונטראס" בשנת 1986. במסגרת הפרשייה נחשף כי ארה"ב העבירה נשק לאיראן החומייניסטית בתמורה לשחרור בני ערובה ולכספים שנועדו לממן את המחתרת בניקרגואה. הפרשייה פגעה קשות בתדמיתו של רייגן, אשר הכחיש חלקים נרחבים ממנה ואז נאלץ לחזור בו, והיא מהווה עד היום כתם על נשיאותו.

האפשרות השנייה: "טוס לי מהעיניים כפרה"

האפשרות השנייה של קלינטון היא היפוכה הגמור של האפשרות הראשונה, קרי התעלמות מוחלטת מסנדרס ומכל מה שהוא מייצג. גם כאן אופן הביצוע הוא פשוט למדי. ראשית, על קלינטון למנות לסגנות מועמד אשר אינו עולה בקנה אחד עם מסריו של סנדרס, כמו הסנאטור מווירג'יניה טים קיין או שר השיכון חוליאן קסטרו, עליהם דיברתי בפוסט "הסגן של בר כוכבא". שנית, יש להעניק לסנדרס כמה שפחות זמן מסך בוועידה הדמוקרטית. שלישית, במידה והוא תוקף את מהלכיה, על קלינטון לנסות לצייר אותו כהזוי, ולדבר מעל ראשו אל הצעירים והעצמאיים שבקולותיהם היא מעוניינת לזכות.

לבחירה באפשרות זו יש מספר יתרונות. ראשית, במסגרתה תוכל קלינטון "לשמור על ההגה" כנשיאה. בניגוד למקרה של רייגן עם בוש, היא לא תצטרך להיכנע לגחמותיו של יריבה. שנית, ויתור על הצורך לרצות את סנדרס יאפשר לקלינטון להשתמש בסגנות הנשיאות על מנת לשפר את סיכוייה לזכות במדינות מתנדנדות (עיין ערך טים קיין ומדינת וירג'יניה) או בקולות המיעוטים (עיין ערך קסטרו וההיספאניים). לבסוף, אם יוצאים מנקודת הנחה שסנדרס לא יתקוף את קלינטון כיוון שהוא אינו רוצה לשאת באחריות לזכייתו של טראמפ בנשיאות, הרי שמדובר בסיכון מחושב מבחינתה של קלינטון.

החסרונות במקרה זה הם כמעט מובנים מאליהם. כתף קרה לסנדרס משמעותה ויתור ביודעין על אחוז ניכר מתומכיו, להם היא זקוקה נואשות אם לשפוט על פי הסקרים הארציים שנערכו בשבועות האחרונים. גם אם קלינטון תנצח את טראמפ בבחירות הכלליות, היא תקנה לעצמה מבקר חריף בדמותו של סנדרס, ולמעשה תיאלץ להתמודד עם תופעה שאובמה לדוגמא לא נאלץ להתמודד עמה: אופוזיציה משמאל. בנוסף, התעלמות מסנדרס כעת מגדילה משמעותית את הסיכוי לפריימריז בתוך המפלגה לפני הקדנציה השנייה. כפי שאדגים בהמשך, תסריט זה טומן בחובו השלכות הרסניות.

דוגמה לדחייה מוחלטת של היריב: ביל קלינטון וג'רי בראון
אם קלינטון מעוניינת לבחור באפשרות השנייה, היא לא תצטרך ללכת רחוק מדי בשביל למצוא מדריך טוב. בעלה ביל היה מהבולטים שבחרו באפשרות זו, כאשר התמודד בשנת 1992 בפריימריז מול ג'רי בראון, מושל קליפורניה בעבר (וגם כיום). קיימות מספר נקודות דמיון בין בראון דאז וסנדרס כיום. בדומה לסנדרס, גם בראון הטיף בזמנו להידוק הרסן על המערכת הבנקאית ולהחמרת הרגולציה על וול סטריט. בנוסף, כמו סנדרס, גם בראון גייס סכומים משמעותיים מתורמים קטנים, וגם הוא סירב לפרוש מהמרוץ לאחר שכבר היה ברור שהוא בדרכו להפסד.

היריבות בין קלינטון ובראון ירדה במקרים רבים לפסים אישיים. בראון האשים את קלינטון בכך שכמושל הוא העסיק בחוזי עתק את משרד עורכי הדין בו עבדה הילרי, ובמעשי שחיתויות נוספים. בתגובה טען קלינטון שבראון ניסה להטות בתי משפט מדינתיים מִלִבְלום הגבלה של מימון בחירות, וכי העביר כספי משלם מיסים למשרד עורכי הדין שלו. "דם רע" זה אנדרסטייטמנט לתיאור ההתנגחויות שאירעו בין השניים, כפי שניתן לראות בסרטון זה (חובה):


מעטים היו מופתעים כאשר קלינטון ויתר על התענוג של בראון כמועמד לסגן הנשיאות ובחר במקומו באל גור, הסנאטור מטנסי. יחד עם זאת, ההתנערות החד משמעית של קלינטון מבראון דווקא כן גרמה להרמת גבות. לקראת הכתרתו בוועידה הדמוקרטית, הפגין קלינטון מידה יתרה של איבה כלפי בראון בכך שלא אפשר לו לשאת דברים, והמפלגה הדמוקרטית התייצבה לימינו של קלינטון ואכן מנעה זאת מבראון.

למדיניות שבחר קלינטון בכל הנוגע לבראון היו השלכות. ראשית, בראון לא הכריז על תמיכתו בקלינטון ולא סייע לו בבחירות הכלליות. קלינטון אמנם זכה בנשיאות, אבל ניצחונו נבע במידה רבה ממועמדותו העצמאית של רוס פרו, אשר נגסה בתמיכת הרפובליקנים. יתרה מכך, בראון הפך למבקר חריף של קלינטון כנשיא. בין היתר, הוא קטל את הקיצוץ שהעביר קלינטון בתוכניות הרווחה, ואף הצהיר שהמפלגה הדמוקרטית "נכבשה על ידי שחיתות ולוביסטים" באשמתו של קלינטון. 

האפשרות השלישית: "תניח את המספריים ובוא נדבר על זה"

האפשרות השלישית, והסבירה ביותר בעיני בנסיבות הנוכחיות, היא אמצע הדרך בין שתי האפשרויות הראשונות. במסגרתה, תביע קלינטון כבוד והערכה לסנדרס ותיתן לעמדותיו מקום בקמפיין שלה, תוך שמירה על ריחוק ידידותי ככל שניתן בתחומים רבים. האפשרות תקבל ביטוי בכך שבמקום למנות את סנדרס לסגן, תבחר קלינטון במועמד/ת אשר יהיו מקובלים עליו כמו שארוד בראון, הסנאטור מאוהיו, או אליזבת' וורן, הסנאטורית ממסצ'וסטס. בנוסף, יכולה קלינטון להעניק הבטחת בחירות ברוח הקמפיין של סנדרס, כמו מימון ההשכלה הגבוהה של צעירים באוניברסיטאות מדינתיות.

היתרון המשמעותי של מדיניות זו עשוי להיות השיפור הצפוי ביחסם של תומכי סנדרס אל מועמדותה של קלינטון. בעוד שהגרעין הקשה של מעריציו יימנע מלהצביע עבורה, אחוז ניכר מהם יוכלו כעת לשים בקלפי פתק דמוקרטי ולחיות עם עצמם בשלום. מידת ההצלחה של אפשרות זו תלויה במידה רבה במידת החיבה שייבחר סנדרס להפגין כלפי קלינטון והמפלגה הדמוקרטית (אליה הוא לא השתייך עד חודשים ספורים לפני הפריימריז). יחד עם זאת, ייתכן שיהיה די בתמיכה נקודתית של סנדרס בקלינטון, ובהימנעותו מהשמעת דברי ביקורת, החל מכינוס הוועידה הדמוקרטית ואילך, כדי להביא לאחדות המיוחלת בצד הדמוקרטי. 

דוגמה לפשרה עם היריב: ג'ימי קארטר וטד קנדי
אם קלינטון תרצה לבחור במה שמאחורי וילון מספר 3, היא תוכל ללכת בנעליו של ג'ימי קארטר. בשנת 1980 נאלץ קארטר להתמודד עם הסיוט של כל נשיא מכהן: פריימריז. אדוארד (טד) קנדי, האח הצעיר של ג'ון ובובי, היה זה שקרא את התיגר. הוא תקף את קארטר משמאל וטען שהוא דומה יותר לרפובליקן מלדמוקרט. בנוסף, הוא קבע שקארטר נעזר במשבר מחירי הנפט אשר שרר באותה עת כדי להדוף ביקורת לגיטימית. קארטר לא נשאר חייב, וטען שקנדי, אשר שימש כסנאטור, קבר את היוזמה לקידום רפורמת בריאות כיוון שהעדיף לנסות ולהעבירה רק כאשר הוא עצמו ייבחר לנשיא, תוך שהוא לוקח את הקרדיט על המהלך.

בדומה לסנדרס ולג'רי בראון, גם קנדי היה עקשן. הוא סירב לפרוש מהמרוץ אפילו אחרי שהפריימריז האחרונים נערכו ואחרי שקארטר כבר השיג את הצירים הדרושים להבטחת המועמדות. יתרה מכך, הוא היה לאחד המועמדים הבודדים בהיסטוריה אשר ניסו להביא למהפך בוועידה הלאומית. תכניתו הייתה להביא לכך שהצירים בוועידה ישוחררו ממחויבויותיהם (אשר נקבעו על פי תוצאות הפריימריז השונים) ויצביעו בחופשיות, ובכך אולי להשיג את הניצחון, אך מאמציו עלו בתוהו.

קארטר לא אימץ את קנדי לחיקו, אבל הוא גם לא התעלם ממנו. לאחר שהבטיח את מועמדותו בוועידה, הוא פצח במו"מ עם קנדי, ובמסגרתו הסכים לשינויים רבים במצע המפלגתי. הבולט שבהם היה ההבטחה לקידום תיקון חוקתי בדבר שיוויון זכויות בין גברים לנשים, צעד שקארטר התנגד לו כיוון שהתכוון לפנות בעת הבחירות הכלליות אל מרכז המפה הפוליטית. בתמורה, נשא קנדי נאום וקרא לתמיכת אוהדיו בקארטר. הנאום לא שיקף תמיכה מקיר לקיר בנשיא, אבל הוא הספיק כדי להביא לאיחוד השורות ולמִזעור נזקים לאחר פריימריז מתישים במיוחד. קארטר אמנם נחל תבוסה בבחירות מול רייגן, אבל הוא הצליח להשאיר את המפלגה דמוקרטית מאוחדת לקראת שנות האופוזיציה. בקטע להלן – נאומו של קנדי בוועידה הדמוקרטית (1980):


סיכומו של דבר
מאז שזכה טראמפ במועמדות המפלגה הרפובליקנית, מעמדו בסקרים הלאומיים השתפר פלאים. הסיבה לכך, בעיני רבים מהמומחים, היא פשוטה: המפלגה הרפובליקנית התאחדה (פחות או יותר) סביב מועמדה לנשיאות, והמפלגה הדמוקרטית עדיין לא. סיום הפריימריז מהווה הזדמנות מצוינת עבור הילרי קלינטון להביא לאותו איחוד מתבקש, ובכך להגדיל שוב את הפער בינה ובין טראמפ.

כדי לקבל מושג על מידת הצלחתה של קלינטון במשימה זו, יהיה עלינו לעקוב בדריכות אחר האופן בו היא תבחר לנהוג בברני סנדרס. היא אולי הייתה מעדיפה לנהל את מערכת הבחירות ללא כל תלות בסנאטור מוורמונט, אבל אם היא לא רוצה להתעורר בלילות ולשמוע את קול נעירתו של חמוריקו, כדאי לה לקבל את העובדה שסנדרס יטביע את חותמו על הקמפיין שלה, בדרך זו או אחרת.


עדיין לא עשיתם לייק בפייסבוק? חמוריקו עוד יגיע גם אליכם!
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של הבלוג, "בחירות בארה"ב 2016", ותוכלו לקבל עדכונים על כל פוסט שמתפרסם, או על חומרים מרתקים נוספים הקשורים לבחירות.


כמו כן, אתם מוזמנים לעקוב אחריי בטוויטר, @yiftachdayan, ולקבל את העדכונים משם.

אהבתם את הפוסט?
אתם מוזמנים לשתף אותו בפייסבוק או בטוויטר J

פוסטים קודמים
"פילים בתהלוכה" - מה יעלה בגורלה של המפלגה הרפובליקנית
"הסגן של בר כוכבא" - בורסת המועמדים לסגנות נמצאת על סף פיצוץ
"מכה מתחת לחגורה" - מיהן המדינות אשר צפויות להכריע את הבחירות הכלליות
"הסקסופון בכה מאוד- תמיכתם של האפרו-אמריקאים בקלינטונים נמצאת בסכנה
"מתקפת הזומבים" - הקרב על הוועידה הרפובליקנית יוצא לדרך
"היסטוריה של אלימות- מהיכן שואב טראמפ השראה לפוליטיקה הגזענית שלו
"בום טראח, נפל תותח" - המוות שהפך את מערכת הבחירות לגורלית במיוחד
"הגנרל, הלוביסט והכומר" - מורה נבוכים למפלגה הרפובליקנית ולעלייתו של דונלד טראמפ
"יום שלישי את יודעת" - שאלות המפתח החשובות ביותר לקראת סופר טיוזדיי
"בחירתה של ניקי- האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה
"היום שאחרי הילארי- מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית
"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות
"ארבעת הלא כל כך מופלאים" - על ניו האמפשייר ומועמדי הממסד הרפובליקני
"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון
"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה

11 תגובות:

  1. יפתח, כרגיל תענוג לקרוא אותך ואת הניתוחים שלך. שאלה שעלתה לאחר שקראתי את הפוסט ואת הסקרים האחרונים שמראים ייתרון כלל ארצי של 11% להילרי על טראמפ (כמובן ללא התייחסות מדינתית, אבל כמגמה זה משהו) לאחר שבשבועיים + האחרונים הם היו די צמודים.

    איך נתונים כאלו, בשילוב עם התחלת קמפיין אגרסיבי של הילרי ישירות כנגד טראמפ (שבו היא כנראה מנסה לייצב את עצמה כמועמדת הדמוקרטית) משפיע על הניתוח שלך לגבי מערכת היחסים בין הילרי לסנדרס?

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה על הקומפלימנטים מתן :)
      תראה, הסקר הזה הוא יחסית חריג, ולכן צריך להתייחס אליו בערבון מוגבל. אם ישוחררו בימים הקרובים סקרים נוספים, אשר מייצגים מגמה דומה, זה בהחלט מפחית במעט את הצורך של קלינטון בסנדרס, ואז אפשרויות 2 ו-3 נעשות רלוונטיות יותר. יחד עם זאת, היא עדיין עשויה לרצות את הצעירים אצלה.

      שים לב שהשבוע התפרסם דו"ח לפיו הכלכלה האמריקאית יצרה רק 38,000 מקומות עבודה בחודש מאי. במדובר בנתון חלש, אשר מעיד על האטה בכלכלה. לאור זאת, יכול מאוד להיות שהילרי תחווה בקרוב ירידה נוספת בסקרים, ועל כן היא חייבת לחשוב מה היא עושה עם סנדרס.

      מחק
  2. תחילה אציין שהפוסט הזה, כמו קודמיו, מרתק ומחכים מאוד. סנדרס הוא פשוט pain in the ass ובגרסה המקומית ״רסיס בישבן״ של הילרי. יכול מאוד להיות שלא יהיה לה ברירה וכדי להבטיח את הניצחון בבחירות תיאלץ הילרי להעניק לו את המועמדות לסגנות (אופציה ראשונה שהצגת). בדיוק ראיתי סקר שמראה שקלינטון פתחה פער (ארצי) מטראמפ של 11 אחוז. מקווה שניצחונה בפריימריז הקרובים יהיו גדול ומרשים מספיק והיא אכן תוכל לבחור באופציה שלוש שלך ולשים את סנדרס מאחוריה ומאחורי כולנו.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה נדב :)

      כפי שכתבתי למתן, סקר זה אינו עולה בקנה אחד עם הסקרים שהוצגו בשבועיים הקרובים, ולכן אני מציע לחכות כמה ימים ולראות האם הסקרים הנוספים מייצגים מגמה דומה או שמדובר בסקר בעייתי.

      מחק
  3. האם עוד אפשר לעצור את טראמפ?

    השבמחק
    תשובות
    1. כרגע הוא מפגר בסקרים הלאומיים, אז חובת ההוכחה היא עליו.

      מחק
  4. תענוג, ברור ומאלף וכן גם הראיון שלך אמש בערוץ 1.

    בסכויי מי לדעתך יפגע יותר המועמד הליברטני גארי ג'ונסון? האם יתכן שרבים מהבוחרים של סאנדרס יעברו אליו?

    http://www.telegraph.co.uk/news/2016/06/11/dont-like-trump-or-hillary-then-its-just-me-says-libertarian-can/


    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה :)
      בודדים אולי יעברו, אבל בגדול צריך לזכור שמרבית המצביעים של סנדרס הם צעירים אידיאליסטים ואנשי צווארון כחול. הצעירים לא צפויים להצביע לג'ונסון הליברטריאן בגלל שהאידיאולוגיה שלו (הפסקה כמעט טוטאלית של המעורבות האמריקאית בכלכלה) לא עולה בקנה אחד עם שלהם. אנשי הצווארון הכחול לא יעברו אליו בגלל שליברטריאנים תומכים בהקצנה של הסחר החופשי, שהוא כאמור זה שגרם למשבר בקרב אנשי הצווארון הכחול בארה"ב, במסגרתו הם איבדו את מקומות עבודתם.

      מחק
    2. דווקא התמיכה החזקה ביותר של רון פול ב2008 וב2012 הייתה בקרב צעירים. גם בגלל המסר בנוגע למדיניות חוץ וגם בגלל היחס לליברליזם אישי-חברתי. וכן, יש גם הרבה צעירים שמדלגים על השלב של "סוציאליסט בגיל 20" ומאמצים את עקרון אי התוקפנות של הליברטיאניזם בכל תחומי החיים - גם בכלכלה.

      מחק
    3. אכן הצעירים הליברטריאנים מורגשים היטב בחוגים השמרניים.
      בהחלט יש צעירים שמאמצים את האידיאולוגיה הזו, אבל באחוזים הם מיעוט בהשוואה לאלו שנוטים לצד השמאלי (בעיקר בשנות האוניברסיטה).

      מחק
  5. מיעוט הולך וגדל ושגובר על המיעוט השמרני מכיוון שבאופי הליברטיאנים דומים יותר לליברלים בקטע של אורח חיים דת ותרבות.

    השבמחק