יום שלישי, 18 באוקטובר 2016

שוליית הקוסם / כיצד נראית מועמדותה של קלינטון בראי הנשיאות של אובמה



בהיותי בן 16, התקבלתי לשנתיים של לימודים בתיכון בינלאומי בארה"ב. בשלהי חודש אוגוסט של שנת 2004, בתום שנת הלימודים הראשונה וחופשת הקיץ שלאחריה, נערכתי לשנת הלימודים השנייה. בתום מסע של למעלה מ-20 שעות, חזרתי לקמפוס שלי בעיירה נידחת אך קסומה בשם מונטזומה, אי שם במערב הפרוע של ניו מקסיקו. לאחר שנפגשתי עם חבריי, התכנסנו כולנו באודיטוריום כדי לספר על דברים משמעותיים שקרו במדינות שלנו בקיץ החולף.

דיוויה מסינגפור סיפרה אודות ראש הממשלה החדש שלה, לי הסיין לונג, שנבחר באותו חודש (בסך הכל ראש הממשלה השלישי בהיסטוריה של המדינה). לורן מאיי הקיימן דיווחה על התמודדות מדינתה עם נזקי הוריקן צ'ארלי, שבדיוק התפוגג מעל חופי פלורידה שבוע קודם לכן. אני התגאיתי בזכייתו של גל פרידמן במדליית הזהב הראשונה של ישראל במשחקים האולימפיים באתונה.

אחרון היה בן, יהודי חביב ממסצ'וסטס, שחלק חוויות מוועידת המפלגה הדמוקרטית שהתקיימה באותו חודש בבוסטון. בן סיפר שפסגת האירוע הייתה נאומו של מועמד לסנאט, בחור כמעט אלמוני- צעיר ממוצא קנייתי, אשר בעיני רבים יוכל אולי להיות יום אחד הנשיא השחור הראשון של ארה"ב.

12 שנים חלפו והזמן כמו עמד מלכת. לי הסיין לונג הוא עדיין ראש ממשלת סינגפור. את הוריקן צ'ארלי החליף הוריקן מת'יו. לישראל, למרבה הצער, יש עדיין רק מדליית זהב אולימפית אחת.

דבר אחד כן השתנה: האלמוני הצעיר עליו סיפר בן, ששמו בכלל לא נחקק בזיכרוני באותה עת, מסיים כעת את תקופת כהונתו השנייה כנשיא ארה"ב. שנות נשיאותו, ובעיקר האופן בו הן נתפסות בעיני הציבור האמריקאי, צפויות להוות גורם מכריע בשאלה מי צפוי לנצח במרוץ הנוכחי לנשיאות – טראמפ או קלינטון.

המשך תנופה או שינוי כיוון
בבחירות הנוכחיות, הדמוקרטים מנסים להביא לבחירת מועמד מטעמם בפעם השלישית ברצף, לאחר שהנשיא המכהן השלים 8 שנים בבית הלבן והינו מנוע מלהתמודד שוב לאור התיקון ה-22 לחוקה. היסטורית, מאז כהונתו של פרנקלין רוזוולט (1933-1945), מצב שכזה קרה רק ב-3 מערכות בחירות: 1988, 2000 ו-2008.

בחירות הנערכות בנסיבות שכאלה טומנות בחובן שתי שאלות מרכזיות.

השאלה הראשונה עומדת בפני הציבור האמריקאי: האם הנשיא היוצא עמד באופן ראוי באתגרים שניצבו בפניו, והתווה מדיניות שקידמה את האומה לכיוון חיובי ונכון.

השאלה השנייה עומדת בפני המועמד מטעם מפלגת השלטון: האם כדאי לו להצטייר כממשיך דרכו של הנשיא היוצא.

התשובה לשאלה השנייה תלויה כמובן בתשובת הציבור האמריקאי לשאלה הראשונה שעמדה בפניו. הבעיה, מבחינתו של המועמד, היא שבאותה נקודת זמן של המרוץ לנשיאות, לא תמיד ניתן לקבוע בוודאות האם שנות הממשל הנוכחי נתפסות בעיני הציבור כהצלחה או ככישלון.

בפוסט זה, בכוונתי להדגים כיצד התמודדו המועמדים לנשיאות עם סוגיה זו בעבר. לאחר מכן, אבחן את מעמדו של הנשיא אובמה, כפי שהוא מצטייר כיום בעיני הציבור האמריקאי. לבסוף, אבדוק כיצד הקמפיינים של שני המועמדים, טראמפ וקלינטון, בוחרים להתייחס עד כה לנשיאותו של אובמה.

ואחד מס שפתיים
דוגמה אחת למקרה בו הבחירות נערכו בצל 8 שנות כהונה של נשיא הייתה ב-1988. בשנה זו התמודד ג'ורג' בוש האב הרפובליקן, שהיה אז סגנו של הנשיא המכהן רייגן, מול מושל מסצ'וסטס מייקל דוקאקיס הדמוקרט. 
בזיכרון הקולקטיבי, נשיאותו של רייגן נחשבת למוצלחת והוא זכור כנשיא פופולרי. לעומת זאת, ב-1988 הסיפור היה מורכב יותר. אחוזי התמיכה שלו (Job Approval Ratings) נעו במחצית הראשונה של השנה סביב 50% (נמוך ביחס ליתר שנות כהונתו השנייה), וברקע עדיין ריחפה עננת פרשיית "איראן קונטראס" שהתפוצצה שנה קודם לכן, ושהעיבה על דמותו של רייגן.
בוש האב מעולם לא התנער מנשיאותו של רייגן, אבל הוא בהחלט הוסיף לה סייגים בראשית הקמפיין. לצד ההצהרה שימשיך את המדיניות הנוכחית, בוש הבטיח "אומה אדיבה ועדינה יותר",  (A kinder and gentler nation), שם קוד לפחות הפרטות וליותר רווחה.
בשלב מתקדם יותר, לאחר שהפופולריות של רייגן זינקה שוב, בוש האב כבר היה החלטי יותר. "קראו את שפתיי, לא יהיו מיסים נוספים" (Read My Lips, No New Taxes), הוא הצהיר בפני הוועידה הרפובליקנית הלאומית, ובכך אותת למצביעים שהוא מזדהה ללא עוררין עם הממשל הנוכחי.
בוש האב היטיב לקרוא את מצב הרוח הלאומי. הוא היה ער לכל שינוי וניואנס, ובחר היטב את נקודת הזמן בה היה עליו להתכסות באצטלת היורש. מהלך זה זיכה אותו בתמיכת חסידי כלכלת השוק החופשי, אשר קודם לכן פקפקו במחויבותו למיסים נמוכים, ובעזרתם הוא נבחר ברוב קולות.
המחויבות למדיניות רייגן אמנם העניקה לבוש האב את הקדנציה הראשונה, אך במידה רבה היא גם מנעה ממנו את הקדנציה השנייה. כאשר האבטלה החלה לעלות והגרעון הרקיע שחקים, בוש נאלץ להפר את הבטחתו ולהעלות מיסים. האגף הקפיטליסטי במפלגה נטש אותו, והוא הפסיד לקלינטון את הבחירות של שנת 1992. מאז ועד היום, צמד המילים Read My Lips הפך מושג שגור בפוליטיקה האמריקאית להבטחה שהאדם שמעניק אותה אינו מתכוון לקיים באמת.
עם חברים כאלה, מי צריך אויבים



אם ג'ורג' בוש האב הוא דוגמא למועמד שזיהה היטב את מצב הרוח הלאומי ביחס לקודמו בתפקיד, הרי שאל גור הוא דוגמא למועמד שנכשל בכך כישלון חרוץ.

בשנת 2000 התמודד גור, סגנו של קלינטון, מול מושל טקסס ג'ורג' בוש הבן. מראשית הקמפיין, קיבל גור החלטה שלא להזדהות עם הממשל הקודם. הוא ביקש מקלינטון שלא להצטרף אליו לאירועי בחירות, ובוועידה הדמוקרטית הלאומית, הוא הצהיר: "אני אדם משל עצמי" (I'm my own man).

ברמת המדיניות, הפערים בין השניים לא היו משמעותיים. ברמה האישית, לעומת זאת, הם לא יכלו להיות גדולים יותר. בשנות נשיאותו האחרונות של קלינטון, חתול שחור עבר בינו ובין גור. ברקע ריחפה "פרשיית מוניקה לווינסקי", במסגרתה נחשף כי בשנת 1996 קיים קלינטון קשר מיני עם אותה מתמחה מפורסמת בבית הלבן.

גור זעם על קלינטון בגין הפרשייה משני טעמים. ראשית, בדומה לאמריקאים רבים, הוא הזדעזע ממה שהוא תפס כניצול מרות מצד קלינטון עם מישהי שהייתה יכולה להיות בתו של גור. שנית, גור הרגיש שקלינטון שיקר לו, שכן בינואר 1998 (כאשר הפרשייה דווחה לראשונה בכלי התקשורת), קלינטון הבטיח לו שאין דברים בגו.

לצד הסכסוך האישי, גור הניח שתדמיתו של קלינטון הוכתמה לעד בעיני הציבור, ושעל כן אם ברצונו להיבחר, עליו להרחיק את עצמו מקלינטון.

למרות שבטווח הקצר הפופולריות של קלינטון אכן נפגעה, ככל שחלף הזמן הציבור החל לסלוח לו. מאמצי הרפובליקנים להדיח אותו נתפסו בעיני רבים כרדיפה פוליטית, ולא מן הנמנע שהם תרמו להתאוששותו. בתום כהונתו, רבים בחרו לבחון את כל 8 שנותיו כנשיא, בהן האבטלה הייתה בירידה מתמדת, הפשע פחת בהדרגה והנשיא שידר קלילות ורגישות שרבים הזדהו איתה.

אלא שגור בחר להתרחק מנשיאותו של קלינטון, ולכן הציבור לא זקף לזכותו היבטים חיוביים אלה בנשיאותו של קודמו. גור החליט שהוא אינו מעוניין לא בדובשו ולא בעוקצו של קלינטון, אבל את העוקץ הוא בכל זאת קיבל. יריבו, בוש בן, עסק רבות בפרשיית לווינסקי, והבטיח להחזיר "כבוד ויושרה" לבית הלבן.

לא מן הנמנע שאם גור היה קורא נכון את רחשי הציבור, ההיסטוריה הייתה נראית אחרת לגמרי.

אובמה על כף המאזניים
כעת אנו חוזרים לאובמה, ולאחת השאלות המעניינות ביותר במרוץ הנוכחי: כיצד נתפסת נשיאותו בעיני הציבור האמריקאי?

נתעלם לרגע מהשאלה "האם אובמה הוא נשיא טוב", שכן היא מורכבת וסובייקטיבית, ובעיקר צריכה להיבדק בחלוף תקופה מסוימת מתום כהונתו. השאלה שלשמה נתכנסנו כאן, היא כיצד נתפסת כיום נשיאותו של אובמה בעיני הציבור, והתשובה לשאלה זו היא ככל הנראה כדלקמן:


ראשית, נבחן את אחוזי התמיכה. האחוזים של אובמה כיום הם הגבוהים ביותר להם זכה מאז נבחר לקדנציה שנייה. סקר CNN מעניק לו 55% תמיכה, וסקר FOX News מצביע על נתון דומה: 57%. לשם השוואה, בתקופה המקבילה לפני 8 שנים, אחוזי התמיכה של בוש הבן עמדו על כ-25%. לנתונים של אובמה אמנם יש אח ורע, והיו גם נשיאים שזכו באחוזים גבוהים בהרבה. יחד עם זאת, האומה האמריקאית מפולגת כיום יותר משהייתה לאורך כל ההיסטוריה של מדידת אחוזי תמיכה נשיאותיים (סוף שנות ה-40). במציאות זו, עצם העובדה שלמעלה ממחצית מהציבור תומך באובמה היא בהחלט ראויה לציון.

נקודה חשובה ביחס לאחוזי התמיכה של אובמה – לא מן הנמנע שהעלייה החדה שלה בשנה האחרונה היא פועל יוצא של האפשרויות הניצבות בפני הציבור לנשיאות כיום, כפי שאובמה עצמו רמז בקטע הבא (החל מדקה 09:26, קטע של דקה וקצת):

שנית, נבדוק את מצב הכלכלה. אובמה ירש משק מרוסק לאור משבר הסאב-פריים, ויזם תוכנית להמרצת הכלכלה בעזרת השקעה ציבורית והחזרי מיסים. ההתאוששות הייתה איטית, אבל האבטלה ירדה מ-10% בשיא המשבר ל-5% כיום. החוב עלה לשיאים חדשים, אבל הגרעון בתקציב צומצם מכמעט 1,500 מיליארד דולר ב-2009 ל-400 מיליארד ב-2015. גם אחוזי הצמיחה במרבית שנותיו של אובמה היו גבוהים מאלו של יתר מדינות המערב. בשורה התחתונה: מצב הכלכלה כיום טוב, גם אם אינו מושלם, ובוודאי שאינו גרוע כפי שרבים בימין האמריקאי מנסים להציגה.
שלישית, אי אפשר לדון בנשיאות אובמה מבלי לעסוק ברפורמת הבריאות שלו. כיום הרפורמה זו נאלצת להתמודד עם שני מכשולים עיקריים. המכשול הראשון הוא העובדה שמתוך 50 מדינות ארה"ב, רק 32 הפנימו את החוק (אותו הן רשאיות לדחות). מסיבה זו לאזרחים רבים, לרוב במדינות שמרניות, אין עדיין גישה לביטוח הבריאות שהונהג במסגרת הרפורמה. המכשול השני הוא החלטתן של חלק מחברות הביטוח לחדול מלספק פוליסות במסגרת הרפורמה (עקב רווחים נמוכים). מהלך זה הקטין את התחרות בשוק שיצרה הרפורמה והעלה את מחירי הפוליסות אשר עדיין מסופקות במסגרתה.

עתידה של רפורמת הבריאות כרגע לוט בערפל, אך מעמדה בקרב הציבור עודנו יציב. סקרי דעת קהל אמנם מגלים שיש לרפורמה יותר מתנגדים (כ-50%) מתומכים (כ-42%), אך פילוח המתנגדים מגלה שכשליש מהם בכלל תומכים ברפורמה עמוקה יותר. יתרה מכך, הסקרים גם מראים כי מרבית הציבור מעדיף עריכת שינויים קלים ברפורמה, על פני המצב הקודם בו השוק החופשי הכתיב כמעט לחלוטין את תמונת ביטוחי הבריאות בארה"ב.

לבסוף, אי אפשר שלא לבחון את מדיניות החוץ. העולם לאחר נשיאותו של אובמה, עם דגש על המזרח התיכון, הוא הרבה פחות יציב מזה שהיה לפניה, וזה בלשון המעטה. השאלה היא כיצד נבחנת על ידי הציבור האמריקאי מדיניותו של אובמה, לפיה יש להפחית את המעורבות האמריקאית במזה"ת ובעיקר שלא להתערב בסוריה. התשובה היא שבעוד שבישראל יש בעיקר ביקורת, בארה"ב המדיניות הזו דווקא זוכה לתמיכה.
המלחמה בעיראק השכיחה כל נכונות שהייתה בקרב הציבור האמריקאי לשלוח כוחות ולהתערב בסכסוכים אשר אינם נוגעים במישרין לביטחון ארה"ב. הניסיון של אובמה לאשר בקונגרס תקיפה אווירית בסוריה נקטע באיבו לא רק על ידי דמוקרטים, אלא גם על ידי מרבית הרפובליקנים. לא במקרה אף אחד מהמועמדים לנשיאות, לרבות דונלד טראמפ, אינם קוראים לשליחת כוחות קרקעיים ללחימה בדאע"ש.

"ברק, בוא נעשה סלפי"

כיצד אם כן, בוחרת הילארי קלינטון, המתמודדת מטעם מפלגת השלטון, להגדיר את עצמה ביחס לנשיאות של קודמה?
לאורך כל קמפיין הבחירות, קלינטון אימצה לחלוטין את משנתו ומורשתו של אובמה, וביקשה להרחיבה. לעתים היא אף יצאה מגדרה כדי להזדהות אפילו עם קווי מדיניות להם התנגדה בעבר בפומבי, כמו בכל הנוגע למדיניות החוץ. ההזדהות עם ממשל אובמה מקבלת ביטוי גם באירועי הבחירות שקלינטון עורכת. הנשיא, רעייתו מישל וסגן הנשיא ג'ו ביידן, מופיעים מעל במות רבות בעבור קלינטון, בניגוד גמור לביל קלינטון שכאמור נדחה על ידי גור ב-2000, וגם לבוש הבן אשר לא נקרא לדגל בקמפיין של ג'ון מקיין ב-2008.
המטרה מבחינתה של קלינטון היא כפולה. ראשית, היא מקווה שהפופולריות של אובמה תקרין עליה, ו"תמהל" את חוסר הפופולריות לה זוכה היא בעצמה. שנית, היא מבינה את המקום המיוחד לו זוכה הנשיא בקרב אפרו-אמריקאים, ושואפת לשמר את התלהבותם ואת נכונותם להצביע לדמוקרטים במידת האפשר, על ידי התקרבות אל אובמה.
התחום היחיד בו קלינטון הביעה אי הסכמה עם אובמה הוא בכל הנוגע למדיניות הסחר החופשי. במהלך השנתיים האחרונות, מנסה אובמה לקדם את "השותפות הטראנס פאסיפית" (TPP), הסכם סחר חופשי בין מדינות בצפון ובדרום אמריקה ובמזרח אסיה. הסכם זה היה נתון למתקפות מצד המועמדים האנטי-ממסדיים, סנדרס וטראמפ. קלינטון הביעה בעבר תמיכה בהסכם, אך לאחר שהבינה כי באווירת הבחירות הנוכחית עדיף להתנגד לו, היא הפכה חברבורותיה בנושא הזה.
לחסל את הליידי
את העדות לפופולריות של אובמה ולהשפעתה על המרוץ, ניתן לקבל לא רק מהקמפיין של קלינטון, אלא גם מזה של יריבה. מחד, אין ספק שטראמפ מקפיד לשפוך קיתונות של ביקורת על הממשל הנוכחי כמעט בכל תחום מדיניות. מאידך, את מרבית הזמן והמאמצים הוא מקדיש דווקא להשמצת המתמודדת שניצבת מולו, ולרוב בהיבטים שאינם קשורים כלל לממשל הקודם כמו "פרשיית האימיילים" או מעלליו של ביל עם נשים (ועמדותיה של הילרי כלפיהם).
לשם השוואה, בבחירות של שנת 2008 אובמה המועמד תקף רוב הזמן את ממשל בוש הבן, וכמעט ולא נקט במתקפות אישיות כלפי המועמד הרפובליקני ג'ון מקיין. בבחירות הנוכחיות המצב הוא בדיוק הפוך – הממשל הקודם מקבל מעט תשומת לב, אבל המועמדת מטעם מפלגת השלטון סופגת מהלומה אחר מהלומה.
זאת ועוד, אם קלינטון מבקשת להיות מזוהה עם ממשל אובמה בכדי להגדיל את תמיכת את האפרו-אמריקאים בה, טראמפ דווקא עושה מאמצים להרחיקה מאובמה בכדי למזער תמיכה זו. ניכר כי בשלב זה כבר אין לטראמפ אשליות לגבי זכייה באחוזים משמעותיים מקולות השחורים. יחד עם זאת, כאשר הוא מצהיר שקלינטון הייתה הראשונה לטעון שאובמה לא נולד בארה"ב, הוא מקווה לשכנע את השחורים שקלינטון היא אינה בעלת בריתם, וכי עדיף להם להישאר בבית ביום הבחירות.
כרגע נראה כי טראמפ יתקשה לשכנע בוחרים שקלינטון היא אינה ממשיכת דרכו של אובמה, כאשר השניים מרבים להצטלם מחויכים זה לצד זו. זאת אפילו בראי אותם מיילים מודלפים, מהם עולה כי בעת הפריימריז של 2008, מטה קלינטון בחן לעומק את האפשרות לטעון שאובמה הוא מוסלמי.
לפיכך, טראמפ יאלץ להמשיך לתקוף את קלינטון באופן אישי, ובמקביל לנסות ולשכנע את הציבור שהוא מתאים וראוי יותר לתפקיד. משימה זו נעשית קשה מיום ליום, לאור ההקלטה הידועה לשמצה ולאור גל המתלוננות שהגיע לאחריה. הפיכת הבחירות "משאל עם" על קלינטון הוא הסיכוי היחיד שלו להפתיע את כל התחזיות. אם ינסה בכל זאת לשוב ולתקוף את הממשל הקודם, הוא יעמוד בפני קרב בעלייה.

פייסבוק! טוויטר! אנשים, עוד שנייה יש בחירות
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של הבלוג, "על פילים וחמורים- בחירות בארה"ב 2016", ותוכלו לקבל עדכונים על כל פוסט שמתפרסם, או על חומרים מרתקים נוספים הקשורים לבחירות.
כמו כן, אתם מוזמנים לעקוב אחריי בטוויטר, @yiftachdayan, ולקבל את העדכונים משם.
אהבתם את הפוסט?
אתם מוזמנים לשתף אותו בפייסבוק או בטוויטר J


פוסטים קודמים
"עימות חזיתי" - דברים שכדאי לקחת בחשבון לקראת האירוע הטלוויזיוני הגדול של השנה
"מפלצות בעם" - הבחירה ברע במיעוטו היא מורכבת מכפי שאולי נדמה
"חייב לתפוס את כולם" - מועמדים לנשיאות הם לפעמים האויבים הכי גדולים של עצמם
"היהודים באים" - הם מעטים ונאנחים, אבל מכריעים באופן סדרתי מערכות בחירות בארה"ב
"זה הסנאט, טמבל!" - עזבו את טראמפ וקלינטון, האקשן האמיתי הוא כרגע במרוצים לסנאט
"בלוז ללובשי חיג'אב" - אודות המוסלמים בפוליטיקה האמריקאית והשפעתם  על הבחירות
"חמוריקו כצל מבקיע" - כיצד צריכה קלינטון לנהוג בסנדרס לקראת סיום הפריימריז
"פילים בתהלוכה" - מה יעלה בגורלה של המפלגה הרפובליקנית
"הסגן של בר כוכבא" - בורסת המועמדים לסגנות נמצאת על סף פיצוץ
"מכה מתחת לחגורה" - מיהן המדינות אשר צפויות להכריע את הבחירות הכלליות
"הסקסופון בכה מאוד- תמיכתם של האפרו-אמריקאים בקלינטונים נמצאת בסכנה
"מתקפת הזומבים" - הקרב על הוועידה הרפובליקנית יוצא לדרך
"היסטוריה של אלימות- מהיכן שואב טראמפ השראה לפוליטיקה הגזענית שלו
"בום טראח, נפל תותח" - המוות שהפך את מערכת הבחירות לגורלית במיוחד
"הגנרל, הלוביסט והכומר" - מורה נבוכים למפלגה הרפובליקנית ולעלייתו של דונלד טראמפ
"יום שלישי את יודעת" - שאלות המפתח החשובות ביותר לקראת סופר טיוזדיי
"בחירתה של ניקי- האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה
"היום שאחרי הילארי- מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית
"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות
"ארבעת הלא כל כך מופלאים" - על ניו האמפשייר ומועמדי הממסד הרפובליקני
"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון
"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה 

8 תגובות:

  1. צפיתי כרגע בלונדון קירשנבאום - תיקון קטן: פוקס ניוז הוקמה בשנת 1996 ולא בשנת 1998. בתור מי שמכיר מקרוב, כבן למי שהקים את המשרד בירושלים, בשנת 96.

    השבמחק
  2. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
    תשובות
    1. טוב יפתח, נותרו 6 ימים... מה ההימור שלך?
      יש לי תחושה שעיקר תשומת הלב צריכה להיות מופנית לנבאדה וקולוראדו, כיוון שלטעמי הסיפור בפלורידה כבר גמור לטובת טראמפ, ובצ' קרוליינה אתרי התחזיות לא מעודכנים, בסקר שבוצע לפני יומיים הוא מוביל ב-7 אחוז. אז מה הטעם להמשיך לעשות את ה"שקלול" של נייט סילבר? הסקרים שמלפני שבוע פלוס כבר לא רלוונטיים (בפרט לא אלה שבוצעו קודם ההודעה של הfbi).
      אם הוא לוקח את נבאדה הוא רק צריך לנצח בקולוראדו ויש לו כבר 270 פלוס. פנסילבניה מיותרת והוא גם לא צריך לבנות על הפתעה במישיגן או משהו כזה.

      מחק
    2. היום פורסם סקר של cnn שבו קלינטון מובילה בפלורידה, אבל טראמפ מצמצם פערים בפנסילבניה, מה שיוביל לתרחיש הבא: טראמפ מפסיד את פלורידה אבל זוכה בפנסילבניה+ (מישיגן)/ (ניו המפשייר+ ניו מקסיקו) למשל, ומכה את הסוקרים.
      הילרי צריכה לשמור על פנסילבניה ולתת מכה בפלורידה, זה אמור להספיק. אבל פלורידה קשה ומתעתעת.

      מחק
    3. עוד תרחיש נפלא שכדאי לשים לב אליו: ייתכן שאלקטור בודד ממדינת מיין יכריע את הבחירות! ולהלן ההסבר:
      טראמפ מפסיד בקולורדו ובפנסילבניה אבל לוקח את נבאדה, צ' קרוליינה ופלורידה, ומפתיע בניו המפשייר (4 אלקטורים). יחד עם המדינות שכבר הפסיקו להתנדנד (אוהיו, אייווה, אריזונה) זה נותן לו בדיוק 269 אלקטורים. כאן נכנסת לתמונה מדינת מיין, המעניקה אלקטור לזוכה בכל אחד ממחוזותיה מעבר ל-2 האקטורים למנצח הכללי. לטראמפ יש צ'אנס טוב לקחת את המחוז השני
      http://www.breitbart.com/2016-presidential-race/2016/11/01/polls-trump-clinton-deadlocked-maine-second-district/
      עד כמה התרחיש הזה קרוב למציאות?
      http://www.breitbart.com/2016-presidential-race/2016/11/01/polls-trump-clinton-deadlocked-maine-second-district/

      מחק
    4. תיקון ללינק השני
      http://www.politico.com/blogs/swing-states-2016-election/2016/11/poll-trump-catches-clinton-in-new-hampshire-230670

      מחק
    5. אהלן דוד, תודה רבה על כל ההסברים והליקנים.
      אכן האלקטור של המחוז השמרני במיין עשוי להכריע את הבחירות, אבל שים לב שהוא עשוי להתאזן - יש גם אלקטור בודד נוסף במדינת נברסקה, במחוז של תושבים בעלי שיעורי השכלה גבוהים במיוחד - אשר בוחר לעתים בדמוקרטים. לדוג' - אובמה זכה בוא ב-08'.

      בהחלט יכול להיות מצב בו יש שיוויון של 269, שמורכב בין היתר מזכייה של טראמפ באלקטור במיין ושל קלינטון באלקטור של אומהה, נברסקה.

      מחק
    6. מדהים לגלות שלמעשה מבין כל התרחישים המעניקים לטראמפ ניצחון, זהו דווקא התרחיש הסביר ביותר. נייט סילבר נותן לטראמפ 61% לזכות בנברסקה (גם) במחוז אומהה, ו-54% לנצח במחוז השני במיין. התוצאה הנ"ל היא גם די הגיונית כרגע בפני עצמה- במודל של סילבר טראמפ מוביל בפלורידה וצפון קרוליינה (בהפרש זעום) ובנבאדה, אבל נמצא בפיגור בפנסילבניה ובקולוראדו. והסקרים החדשים מניו המפשייר די מעודדים מבחינתו.
      http://projects.fivethirtyeight.com/2016-election-forecast/?ex_cid=2016-senate-forecast
      יש לסייג כמובן ולהדגיש שסיטואציה זו, בה טראמפ מוביל במדינות הדרושות בדיוק לניצחון- אבל בהפרש קטן ושביר, מעידה דווקא על הרגישות במצבו. כל מה שהילארי צריכה לעשות זה לנצח במדינה אחת מביניהן (פלורידה, צ'קרוליינה, ניו המפשייר, נבאדה), ובכולן היא נמצאת חזק מאוד במירוץ. זו כנראה הסיבה שסילבר עדיין נותן להילרי 65% ניצחון, אף שאם בוחנים כל מדינה בפני עצמה זה נראה יותר 50%-50%.

      מחק