יום שבת, 12 במרץ 2016

בום, טראח, נפל תותח / המוות שהפך את מערכת הבחירות לגורלית במיוחד




המפלגה הרפובליקנית נמצאת בפוסט טראומה. הסבירות לניצחון של דונלד טראמפ, אותו הכתרתי בשבוע שעבר כ"חאליסי" של הפריימריז הנוכחיים, ממשיכה להיות גבוהה. בשארית כוחותיהם, אנשי הממסד מתחילים לפזול לעבר טד קרוז, חרף השנאה האדירה שלהם כלפיו, אודותיה פירטתי בפוסט "כולם שונאים את טד". ייתכן שמבחינתם קרוז הוא "השטן שהם מכירים", או כפי שהפרשן דיוויד ברוקס מהניו יורק טיימס כינה אותו: "הטיטניק שהם מכירים". ביום שלישי הקרוב נדע סופית אם מרקו רוביו וג'ון קייסיק ממשיכים איתנו, או הולכים הביתה לאחר שלא יצליחו לנצח במדינותיהם. בעוד שבצד הדמוקרטי הילארי קלינטון מקרטעת אך נותרת יציבה, אצל הרפובליקנים הקפטן אוטוטו קופץ מהסיפון.

לאסון שחווה המפלגה הרפובליקנית יש שלושה מימדים של תסכול. המימד הראשון והקל בחומרתו (באופן יחסי כמובן), הוא העובדה שסיכוייהם לחזור לבית הלבן בינואר 2017 קטנים בכל יום שעובר. להערכת הפרשנים הבכירים, אליהם אני מצטרף בצינעה, גם טראמפ וגם קרוז יתקשו להיות תחרותיים מול הילארי. המימד השני לתסכול הרפובליקני הוא העובדה שהם נאלצים "להילחם על הלב" של המפלגה הרפובליקנית מול דונלד טראמפ. אודות נקודה זו הרחבתי בפוסט "הגנרל, הלוביסט והכומר" (למי שטרם הספיק לקוראו, אני ממליץ בחום לחזור ולהשלים). המימד השלישי הוא מותו של אנטונין סקאליה, שופט בית המשפט העליון השמרן, אשר הלך לעולמו בראשית חודש פברואר. מדובר באירוע חמור במיוחד עבור הרפובליקנים, שכן הוא מסכן את היתרון היחיד שהם החזיקו בכמעט 50 השנים האחרונות – הרוב השמרני בבית המשפט העליון בארה"ב (מעתה: "העליון").

הסבר קצר על העליון בארה"ב
העליון הוא הצלע השלישית בממשל האמריקאי, לצד הנשיאות והקונגרס. הוא מתכנס בהרכב של תשעה שופטים המחזיקים במינוי לכל החיים. ברגע שאחד מהם פורש או נפטר, הנשיא ממנה מועמד מטעמו והסנאט (הבית העליון בקונגרס), נדרש לאשר את המינוי ברוב של 60 מתוך 100 קולות לפחות. באופן שאינו ממש מפתיע, נשיאים ממנים שופטים שהשקפת עולמם עולה בקנה אחד עם זו שלהם.

לעליון האמריקאי יש כוח אדיר. כאשר מוגשים ערעורים בתיקים משפטיים אשר נידונו בבתי משפט נמוכים יותר, העליון רשאי לבחור באילו מהם הוא מעוניין לדון. מנקודה זו, החלטתו של העליון בתיק יכולה ליצור תקדים מחייב עבור ארה"ב כולה (אם הוא מעוניין בכך). אמנם אין בכוחו של העליון לחוקק חוקים, אבל הוא כן רשאי לפסול חוקים על ימין ועל שמאל בהקשת פטיש עץ אחת בלבד. חשוב לזכור שהחקיקה בארה"ב מסורבלת מאוד. כדי שחוק יעבור, עליו להחזיק ברוב גם בסנאט וגם בבית הנבחרים (שני בתי הקונגרס), ולבסוף עוד צריך שהנשיא לא יטיל עליו וטו. השלמת הליך זה נחשבת לקשה מאוד, במיוחד בזמנים בהם הקונגרס הינו לעומתי (הווה אומר, זמנים בהם לפחות אחד מהבתים נשלט על ידי המפלגה שאינה מפלגתו של הנשיא). הקלילות בה העליון מעצב מדיניות חוקתית לעומת הכבדות של מערכת החקיקה, מסבירה מדוע רבים גורסים שהעליון הוא הרשות החזקה ביותר בממשל בארה"ב.

להלן שתי דוגמאות למקרים בהם העליון שינה את המציאות מן הקצה אל הקצה. הדוגמה הראשונה היא תיק "בוש נגד גור" (Bush V. Gore) בשנת 2000. בבחירות בשנה זו, התגבשה מחלוקת סביב התוצאות במדינת פלורידה, אשר עמדה להכריע את המרוץ לנשיאות. אי סדרים ברורים במספר מחוזות במדינה הביאו את המועמד הדמוקרטי, אל גור, לדרוש ספירה מחדש של הקולות. ימים ספורים לאחר שהחלה הספירה, העליון הורה לבטלה. הוא טען ששיטות הספירה שהוחלו בכל אחד מהמחוזות לא היו זהות, וסירב לבחון יישום של שיטת ספירה אחידה. בכך, העליון הגיש את הניצחון בבחירות לידיו של בוש על מגש של כסף. מחקרים הוכיחו שספירה מחדש בכל רחבי המדינה הייתה מביאה לזכייתו של גור בפלורידה ובנשיאות כולה. הדוגמה השנייה הוא תיק Citizens United בשנת 2010. בתיק זה, ארגון לוביסטים בשם Citizens United ביקש להקרין סרט בגנותה של שרת החוץ דאז הילארי קלינטון לקראת בחירות אמצע הקדנציה. הבקשה נפסלה בבתי משפט נמוכים, שכן היא עמדה בניגוד לחוקים המגבילים הן את כמות הכסף שמותר לתאגידים להוציא בבחירות והן את התזמון שבו מותר להם לפרסם סרטי תעמולה (עד 60 יום לפני בחירות בלבד). ארגון הלוביסטים הנ"ל ערער על ההחלטה והעליון החליט לאשר את בקשתו ולפסול את החוקים המגבילים. בהחלטתו זו, קבע למעשה העליון שמעתה לא תהיינה כל הגבלות על כמות הכסף שתאגידים רשאים להוציא במסעות בחירות או על התזמון שבו הם מוציאים את הכסף.

בניגוד לנשיאות או לקונגרס, בעליון קל הרבה יותר לשמר מצב של רוב קולות (הנוטה לתפיסת עולמה של אחת משתי המפלגות), וזאת גם לאורך זמן. כך למשל, הרוב הנוכחי של השמרנים בעליון נשמר ברציפות מאז שנות ה-70 המוקדמות. הסיבה לכך היא שהשופטים המבוגרים משני צידי המתרס מתזמנים את פרישתם למועד שבו נמצא בבית הלבן נשיא מהמפלגה המועדפת עליהם, ובמקביל נשלט גם הסנאט על ידי אותה מפלגה. מסיבה זו, המקרים היחידים בהם יכולות לנוע אמות הספים בעליון הם מקרי מוות בלתי צפויים של שופטים, בדיוק כמו זה של סקאליה עכשיו.

מי היה אנטונין סקאליה
אנטונין סקאליה, אמריקאי ממוצא איטלקי שמונה על ידי רונלד רייגן לעליון בשנת 1986, היה סמל לשמרנות אידיאולוגית. על אף שהוא אינו השופט השמרן ביותר (השופט קלרנס תומאס שמרן ממנו), סקאליה תמיד בלט יותר מכל אחד אחר באגף הימני של העליון. פרשנותו לחוק נעשתה על פי גישת ה"אוריגנליזם" (Originalism). גישה זו דוגלת בפרשנות החוקה על פי כוונות מנסחיה באותה התקופה, אשר משתקפת בראש ובראשונה מלשון החוק. רבים ראו בו "גאון משפטי" אשר משכיל לבטא את עמדותיו בשפה רהוטה וצבעונית, ומיומנויות אלו בלטו במיוחד בדעות המיעוט שהוא ניסח. באותן דעות מיעוט, סקאליה נהג להשתלח בחבריו לספסל השופטים אשר חשבו אחרת ממנו, ואת הטיעונים מהם סלד יותר מכל נהג לכנות Applesauce (רסק תפוחים).

יריבתו האידיאולוגית המרה ביותר של סקאליה בעליון היא השופטת היהודייה הוותיקה רות' ביידר גינצבורג (המכונה על ידי הצעירים Notorious RBG). הם היו הפכים מושלמים בכל נושא על הקשת הפוליטית. הוא התנגד לחוקיותן של הפלות בעוד שהיא תמכה בהן, הוא צידד בפרקטיקות של שוק חופשי בעוד היא עמדה לצד איגודי עובדים, והרשימה הולכת ומתמשכת. לכאורה היה ניתן לצפות שהשניים לא יוכלו לשהות זה במחיצת זו יותר מדקות בודדות בלבד. מסיבה זו, התמונה הבאה הינה מפתיעה במיוחד בעיני רבים:





מסתבר שסקאליה וגינצבורג, על אף הריחוק האידיאולוגי האדיר ביניהם, היו Best Buds שנהגו לטייל ביחד ברחבי העולם. כאשר נשאל סקאליה בראיון הכיצד הדבר ייתכן, הוא השיב "אין בה דבר שאיני יכול שלא לאהוב, פרט לאופן שבו היא מפרשת את החוק". חברות זו, לצד הרושם החביב שסקאליה יצר בראיונות מצולמים, ממחישים במידה רבה את אישיותו הייחודית. הוא לחם כל חייו למען קידום ערכים ואידיאולוגיה, ולפעמים היה טרול אמיתי בכתביו המשפטיים, ובכל זאת הוא כיבד כל אדם באשר הוא ללא כל קשר לדעותיו ולעמדותיו.

משמעות המוות של סקאליה
עוד לפני מותו של סקאליה, החלה השליטה של השמרנים בעליון להתערער. ההרכב כלל ארבעה שופטים שמרנים (אנטונין סקאליה, קלרנס תומאס, סמואל אליטו וג'ון רוברטס), וארבעה שופטים ליברליים (סטיבן ברייר, רות' ביידר גינצבורג, סוניה סוטומאיור ואלנה קאגן). בתווך עמד השופט אנטוני קנדי, אשר נוהג לפסוק לעתים ביחד עם השמרנים ולעתים ביחד עם הליברלים ולכן נחשב ל"לשון המאזניים". ב-5 השנים האחרונות, החל גם נשיא העליון ג'ון רוברטס להתנדנד בהחלטותיו ולהצטרף לעתים לבלוק הליברלי. המרוויח הגדול ביותר של שינוי זה היה אובמה, שכן רוברטס היה השופט היחיד מהבלוק השמרן אשר סירב לפסול את חוק הבריאות שלו (כאשר אפילו השופט קנדי תמך בפסילה). בכך הציל למעשה השופט רוברטס את החוק. הרפובליקנים הרגישו נבגדים, אבל הם התנחמו בידיעה ששלושה שופטים (תומאס, אליטו וסקאליה) תמיד יעמדו לצדם. 

ואז נפטר סקאליה.

מיטץ' מק'קונל, מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט, לא חיכה שהגופה של סקאליה תתקרר. שעה תמימה לאחר שנפטר סקאליה, הודיע מק'קונל לתקשורת שאין בכוונת הסנאט אפילו לשקול מועמד מטעם אובמה לעליון, וכי רק הנשיא הבא יזכה להחליף את סקאליה. הודעה זו הייתה חסרת תקדים, שכן אובמה הוא נשיא נבחר שנותרו לו עוד 11 חודשים לכהונה. הכרזתו של מק'קונל היוותה מעין ניסיון "להישכב" על היתרון של הרפובליקנים בעליון. מבחינתו של מק'קונל, עדיף לעכב את ההחלפה עד אחרי הבחירות ולקוות שהרפובליקנים יזכו, ולא לאפשר לאובמה מינוי שלישי (אובמה כבר מינה את סוטומאיור וקאגן). אלא שהחלטתו של מק'קונל עלולה להסתבר בהמשך כחרב פיפיות. כיום, כאשר הסנאט נמצא בשליטתם של הרפובליקנים, היה אובמה נדרש למנות שופט הנחשב במרכז המפה הפוליטית, או אפילו עם נטייה לשמרנות, לו היה רוצה לזכות באישור הסנאט. יחד עם זאת, בבחירות הקרובות נמצא הרוב של הרפובליקנים בסנאט בסכנה. בהינתן שהילארי תזכה בנשיאות ושהסנאט יהפוך דמוקרטי, כלום לא יעצור בעדה מלמנות שופט/ת ליברליים מאוד. ייתכן שהחלטתו של מק'קונל הייתה נמהרת מדי, וכי בדיעבד יסתבר שהוא קבר במו ידיו את השליטה הרפובליקנית בעליון.

מותו של סקאליה והמרוץ לנשיאות
מותו של סקאליה זעזע לא רק את המערכת הפוליטית המכהנת אלא גם את המרוץ לנשיאות. בצד הדמוקרטי, סאנדרס וקלינטון מחו בנמרצות על הזלזול שהפגין מק'קונל באובמה והודיעו שימנו מועמדים ליברליים אם ייבחרו. בצד הרפובליקני, כל המועמדים תמכו בהחלטתו של מק'קונל. כעת נשאלת השאלה, כיצד זכיית מתמודד כזה או אחר במועמדות המפלגה הרפובליקנית תשפיע על תמונת המצב בעליון. לפני שנענה עליה, נבהיר כיצד תוצאות הבחירות הקרובות ישפיעו על המינוי:
  1. ניצחון רפובליקני בקרב על הנשיאות + שמירה של הרפובליקנים על הסנאט = מינוי שופט שמרן.
  2. ניצחון דמוקרטי בקרב על הנשיאות + שמירה של הרפובליקנים על הסנאט = מינוי שופט "מרכז".
  3. ניצחון דמוקרטי בקרב על הנשיאות + כיבוש הסנאט על ידי הדמוקרטים = מינוי שופט ליברלי.

כעת, נבחן בקצרה שתי אפשרויות סבירות: זכייה של טראמפ לעומת זכייה של קרוז במועמדות הרפובליקנית.

האפשרות הראשונה היא זכייה של טראמפ במועמדות. בעוד שבכל הנוגע לנשיאות אני מעריך ש"הדונלד" יפסיד להילארי, ההשפעה על הסנאט היא פחות טריוויאלית. מצד אחד, טראמפ פוגע בעיני רבים בתדמית המכובדת של הרפובליקנים. פגיעה זו עשויה לחלחל למועמדים לסנאט, גם אם הם יעשו מאמץ להתנער מטראמפ ומהרטוריקה שלו. התוצאה עשויה להיות הפסד שלהם ליריביהם הדמוקרטים. יחד עם זאת, ה"אפיל" של טראמפ עשוי להיות חזק במיוחד דווקא במדינות שבהן המרוצים לסנאט צפויים להיות צמודים (ויסקונסין, פנסילבניה, ניו האמפשייר ועוד). ייתכן שגם אם יפסיד את הנשיאות, האנרגיות שלו דווקא יחזקו את מועמדי הסנאט הרפובליקניים לאור העובדה שהוא מזוהה עם עובדי הצווארון הכחול. המשמעות: בחירה בטראמפ כמועמד עשויה למנוע אבדן של הסנאט, ובכך להגדיל את הסיכוי למינוי שופט שמרן או לפחות שופט מתון בעליון. מה יקרה אם טראמפ ייבחר לנשיאות? רק נזכיר שלפני כמה שנים טראמפ טען שאחותו מריאן, המשמשת כשופטת, יכולה להיות נהדרת בעליון. כיום, קרוז מנצל אמירה זו וטוען שמריאן טראמפ היא שופטת ליברלית שתומכת בהפלות. במקביל, טראמפ לא פסל את האפשרות שירצה למנותה אם ייבחר.

האפשרות השנייה היא זכייה של קרוז במועמדות. קרוז הוא קיצוני בכל הנוגע לנושאים כלכליים והוא מצהיר חדשות לבקרים כי יש לבטל לאלתר את רפורמת הבריאות של אובמה. הבעיה היא שבמדינות בהן המרוצים לסנאט צפויים להיות צמודים, לא צפויות דעות אלו לזכות בתמיכה. רבים באותן מדינות איבדו את עבודתם, והרפורמה היא הדבר היחיד שמבטיח להם גישה לשירותי הבריאות. במקביל, תשלום דמי האבטלה והעלאת שכר המינימום, אליהם קרוז מתנגד בתוקף, דווקא צפויים לסייע להם. קרוז יטען ש"השמרנים האמיתיים", אלו שבשנים האחרונות לא הצביעו לרפובליקנים כי הרגישו שהם רכרוכיים, יתמכו בו ויסחפו את המפלגה לניצחון גם בנשיאות וגם בסנאט. נייט סילבר, האנליסט הפוליטי הבולט ביותר בשנים האחרונות בארה"ב, קורא תיגר על טענה זו. סילבר אמנם מסכים שישנם "שמרנים הארד קור" אשר יצביעו רק לקרוז, אך טוען שהם ממוקמים במדינות שמרניות מלכתחילה, ולא במדינות אשר צפויות להכריע את תוצאות הבחירות לנשיאות ולסנאט. לפיכך, בחירה במועמד השמרן מכולם (קרוז) עשויה להביא באופן אירוני למינוי הליברלי ביותר בעליון.

כמובן שקיימים תסריטים נוספים אשר עשויים להשפיע באופן מהותי על מה שיקרה בעליון. בין היתר, ניתן לציין מינוי של מועמד רפובליקני ממסדי במקום טראמפ בוועידה (במקרה שהוא לא יצליח להשיג את הצירים הדרושים כדי לזכות במועמדות), או ניצחון בלתי צפוי של סאנדרס על הילארי בצד הדמוקרטי. דבר אחד בטוח: מערכת הבחירות הזו, אשר מלכתחילה הצטיינה בדרמה ונעדרה תקדימים היסטוריים של ממש, זכתה לאלמנט נוסף של גורליות לאור מותו של אנטונין סקאליה.


רוצים לקבל עדכון בכל פעם שיוצא פוסט חדש?
הזינו את כתובת המייל שלכם בפינה הימנית העליונה של המסך ולחצו submit – והפילים והחמורים בדרך אליכם.

אהבתם את הפוסט?
אתם מוזמנים לשתף את הלינק, וללחוץ על כפתור ה-"G+1"  (מתחת לכפתור ההרשמה).

פוסטים קודמים
"הגנרל, הלוביסט והכומר" - מורה נבוכים למפלגה הרפובליקנית ולעלייתו של דונלד טראמפ
"יום שלישי את יודעת" - שאלות המפתח החשובות ביותר לקראת סופר טיוזדיי
"בחירתה של ניקי- מיהי האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה
"היום שאחרי הילארי- מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית
"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות
"ארבעת הלא כל כך מופלאים" - על ניו האמפשייר ומועמדי הממסד הרפובליקני
"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון
"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה

8 תגובות:

  1. האופציה שאובמה ימנה שופט עליון אינה קיימת?

    השבמחק
    תשובות
    1. תראה, האופציה לכאורה תמיד קיימת. זאת ועוד, אובמה הודיע שהוא מתכוון להעמיד מועמד מטעמו לאישור הסנאט.

      הקטע הוא שהרפובליקנים תמיד יוכלו לדחות מועמד מטעמו של אובמה, ולאור ההצהרה של מק'קונל (מאחוריה עומדים נכון לשעה זו 100% מהרפובליקנים), נראה שהם הולכים להישאר "בונקר" עד אחרי הבחירות.

      במידה ואובמה ימנה מועמד שהוא לא ליברלי מדי מבחינת הרפובליקנים, אחד משני דברים עשויים להביא לאישור שלו בסנאט:
      1. לחץ מתמשך של הציבור האמריקאי על הרפובליקנים (פחות צפוי).
      2. יוזמה מתוך המפלגה עצמה, אשר תרגיש שפלגנות קיצונית (כדוגמת הצהרתו של מק'קונל) היא שהביאה לעליית גורמים רדיקליים כמו טראמפ וקרוז. במקרה זה, הם אולי ינסו למצוא את עמק השווה עם אובמה.

      מחק
  2. עדכון חם:
    http://www.politico.com/story/2016/03/obama-to-announce-supreme-court-pick-at-11-am-220851

    השבמחק
  3. אין כמוך בעדכונים תמיר ;)
    מעניין יהיה לראות במי מדובר.

    השבמחק
  4. העדכון האחרון: לפי מקורות דמוקרטיים השם הוא Merrick Garland

    השבמחק
    תשובות
    1. אם הוא ימונה, זה יהיה מדהים בעיקר כי המשמעות היא שיהיו בזמן נתון לא פחות מארבעה שופטים יהודים בעליון (מתוך תשעה)!

      כולם יימנו על הפלג הליברלי.

      מחק
  5. העם דורש רשומה חדשה!

    השבמחק