יום שבת, 2 באפריל 2016

מתקפת הזומבים הקרב על הוועידה הרפובליקנית יוצא לדרך




מעודכן ל-06.04.2016

דונלד טראמפ בפוזיציה מעניינת. חסרים לו בסך הכל 482 צירים בכדי להכריע את הפריימריז, מה שאומר שעליו לזכות לפחות ב-58% מהצירים שנותרו. עד לפני שבוע היה נראה שהוא צפוי לעמוד במשימה. הסקרים ניבאו לו הצלחה בוויסקונסין, המדינה הבאה שתלך להצביע, ובקליפורניה עתירת הצירים הוא הוביל בפער דו ספרתי. אלא שאז התמונה החלה להשתנות. קרוז הביס את טראמפ בוויסקונסין ונגס ביתרון שלו בקליפורניה.

המקור לשינוי המגמה אינו ברור. במידה מסוימת, ניתן לייחס אותו ל"מלחמת הנשים" שניהלו טראמפ וקרוז בשבוע החולף, במסגרתה טראמפ צייץ בטוויטר תמונה של אשתו הדוגמנית מלאניה, לצד תמונה לא מחמיאה של אשתו של קרוז. סיבה נוספת עשויה להיות טמונה בראיון שהעניק טראמפ לשדרן הרדיו צ'רלי סייקס. בראיון זה, סייקס הלם בשאלות תוקפניות את טראמפ המופתע, ובסופו חשף בפניו שהוא (סייקס) חבר בהתארגנות שמטרתה למנוע בכל מחיר את זכייתו של טראמפ במועמדות (#NeverTrump). לבסוף, לא מן הנמנע שהצהרת התמיכה בקרוז מצד מושל ויסקונסין סקוט ווקר שיחקה תפקיד.

עוד מוקדם לקבוע סופית שטראמפ לא יגיע ל"מספר הקסם" של 1,237 צירים, אך צריך בהחלט לקחת בחשבון אפשרות שכזו. ההיחלשות היחסית של טראמפ, לצד הריווח בלוחות הזמנים של ההצבעה מעתה ואילך, מחייבים אותנו להעביר את הפוקוס מהפריימריז הבאים לוועידה הרפובליקנית עצמה. ככל שחולף הזמן, הולכת וגוברת הסבירות ששם ורק שם ייחרצו הגורלות.

הוועידה הרפובליקנית למתחילים
הוועידה הלאומית (National Convention, מעתה: "הוועידה"), היא האירוע במסגרתו מצהירות המפלגות על המועמדים שלהן לנשיאות ולסגנות הנשיאות, על האג'נדה הרשמית שכל מפלגה בוחרת להציג ועוד. בשנים האחרונות, זהות המועמד הזוכה בשתי המפלגות הייתה ידועה עוד בטרם התכנסה הוועידה, שכן המועמדים הבטיחו את זכייתם בפריימריז בזכות מספר הצירים הדרוש. עובדה זו הפכה את הוועידה לאירוע יחצ"ני בעיקרו ונטול עניין אמיתי מצד הציבור האמריקאי. השנה אם כן, קיימת סבירות גבוהה שזהות המועמד הרפובליקני לא תהיה ידועה עם פתיחת הוועידה בקליבלנד. מדובר ב"חלומו הרטוב" של כל עיתונאי פוליטי, שכן במצב שכזה צפויות עיני האומה כולה להיות נשואות לעבר הוועידה. במסגרת הליך הבחירה, יצביעו הצירים של 50 המדינות ו-6 הטריטוריות האמריקאיות, על זהות המועמד הנשיאות.

הרעיון הכללי מאחורי הליך בחירת המועמד בוועידה הוא די פשוט. כאמור, בבחירות שהתקיימו עד כה, התמודדו המועמדים על זכייה בצירים – אנשי מפתח במפלגה הרפובליקנית אשר מייצגים את רצון הבוחרים בכל מדינה. הצירים מתאספים בוועידה על מנת להצביע בסבב הראשון (First Ballot). בסבב זה, מחויב כל ציר (על פי רוב) להצביע עבור המועמד שזכה בתמיכתו בבחירות המקדימות שנערכו במדינה או הטריטוריה שאותו ציר מייצג. בהינתן שבסבב הראשון אף מועמד לא זוכה בתמיכה של לפחות 1,237 צירים, עוברים לסבב השני (Second Ballot). בסבב הזה הקלפים נטרפים, שכן מרבית המדינות "משחררות" את הצירים שלהן להצביע לפי ראות עיניהם, ולאו דווקא לפי רצון הבוחרים בבחירות המקדימות. גם בסבב הזה נדרשים המועמדים להגיע למספר הצירים הדרוש, ואם אף מועמד אינו מצליח בכך, אז מקיימים סבב שלישי, ולאחריו רביעי וכן הלאה. התהליך יושלם רק כאשר "ייצא עשן לבן", קרי - שמועמד או מועמדת כלשהם זוכים ברוב הדרוש.

חשוב לציין שהליך הבחירה מורכב מעומס של פרוצדורות אשר משתנות ממדינה למדינה ונתונות למניפולציות שונות ומגוונות – כאשר המשמעותיות שבהן יוצגו כאן בהמשך.

להלן מספר דברים שכדאי לדעת אודות הצירים. זהותם בכל מדינה נקבעת בדרך כלל לאחר שהפריימריז נערכים בה. ברוב המדינות והטריטוריות, הצירים עצמם אינם נבחרים על ידי המועמדים שזכו בהם או על ידי מצביעי המפלגה, אלא בוועדות מסדרות מכל מני סוגים. בוועדות אלה קיימת נציגות של כלל המועמדים שזכו בצירים במדינה, אבל גם של הממסד המפלגתי עצמו. ככל שהליך הבחירה במדינה מורכב יותר, כך היתרון למועמד שמטה הבחירות שלו "שולט בחומר" גבוה יותר. באחרונה הדגים טד קרוז מיומנות שכזו, כאשר התברר כי 10 צירים בהם זכה טראמפ במדינת לואיזיאנה יאוישו על ידי גורמים המזוהים עם קרוז. הישג זה של קרוז מדגים כי עיקר המאמצים יתמקדו מעתה בגיוס "סוכנים כפולים": צירים אשר ינטשו את המועמד שזכה בהם בפריימריז לאחר הסבב הראשון, ויעבירו את תמיכתם למועמד אחר בסבב השני. מסיבה זו, הקרב על זהות הצירים חשוב לא פחות מהקרב על לבבות הבוחרים בפריימריז עצמם.

זומבים רבותיי, זומבים
ישנן עוד שתי קבוצות של צירים אליהן חשוב לשים לב לקראת הוועידה: צירי המדינות הבלתי מחויבות ו"הזומבים". הצירים הנמנים על שתי הקבוצות הללו יגיעו לוועידה ללא כל חיוב פורמלי להצביע למועמד כזה או אחר. עובדה זו הופכת אותם למשמעותיים במיוחד, שכן הם יכולים להשפיע על זהות המועמד כבר בסבב הראשון (בניגוד ל"סוכנים הכפולים" שעל פי רוב מתחילים להשפיע רק בסבב השני).

צירי המדינות הבלתי מחויבות הם צירים המגיעים ממדינות שבחרו שלא לקיים פריימריז מחייבים: קולורדו, ויאומינג וצפון דקוטה. צירים אלו יגיעו לוועידה חופשיים לחלוטין, כאשר החיזורים אחריהם מצד כל המועמדים שנותרו במרוץ כבר יהיו בעיצומם. "הזומבים" הם צירים בהם זכו מועמדים שפרשו מהמרוץ. לכאורה, כאשר הסתיימה מועמדות המתמודד שזכה בהם, הם "מתים" ביחד איתו ומאבדים מחשיבותם. יחד עם זאת, כאשר אף מועמד לא מגיע לרוב הדרוש לזכייה, הם "שבים וקמים לתחייה", כיאה לכינוי שלהם. כמו צירי המדינות הבלתי מחויבות, כך גם הזומבים רשאים להצביע למי שיחפצו, אך נשמרת להם הזכות להצביע באופן סמלי עבור מועמד שזכה בהם, חרף פרישתו זה מכבר. החלק הארי של הזומבים במרוץ הנוכחי הם צירים בהם זכה מרקו רוביו. באחרונה הנ"ל ביקש מהם לשקול להצביע עבורו בוועידה למרות שהשעה את מועמדותו באופן רשמי.

האם רוביו יכול לזכות במועמדות למרות שפרש? ומה לגבי האפשרות שהממסד הרפובליקני "יצניח" מועמד פשרה מטעמו? התשובות מיד.

"סעיף רומְני"
עכשיו בואו נדבר קצת על פוליטיקה מלוכלכת.

כאמור, אנשי הממסד הרפובליקני מאפשרים לעצמם לבצע מניפולציות בהליך הבחירה בכדי להיטיב עם המועמד שבו הם תומכים. על פי רוב, הם נוטים לעשות זאת באמצעות הצבעות שמתקיימות במהלך בוועידה ובטרם קיום הסבב הראשון לבחירת המועמד. בהצבעות הללו, הצירים נדרשים להכריע על שינויים מוצעים בסעיפי הנהלים שקובעים את הליך בחירת המועמד. גם בהצבעה זו, הצירים רשאים להצביע על פי צו מצפונם וללא כל חיוב מצד המועמדים שזכו בהם.

השינוי המשמעותי ביותר שבוצע בשנים האחרונות קשור לסעיף 40(b) לנהלים, אשר קובע רף כניסה עבור המועמדים לסבב ההצבעה הראשון. שינוי זה, אשר הוכנס במהלך הוועידה של שנת 2012, הוא "החלק האחרון בפאזל", אשר יסייע לנו להבין את הדינמיקה הצפויה בוועידה הקרובה. עד אותה שנה (2012), קבעה לשון הסעיף שכדי להיכלל בהצבעה, על כל מועמד להוכיח רוב פשוט (Plurality) של צירים ב-5 מדינות או טריטוריות לפחות. אם כן, מה קרה ב-2012?

בפתח כינוס הוועידה הרפובליקנית באותה שנה, הבטיח מיט רומני לכאורה את מועמדותו. הוא צבר את מספר הצירים הדרוש לצורך ניצחון בסבב ההצבעה הראשון וכל יריביו המשמעותיים פרשו מהמרוץ והביעו את תמיכתם בו. הקוץ היחיד בישבנו של רומני היה רון פול, חבר הקונגרס לשעבר מטקסס, אשר סירב להיכנע. על פניו לרומני לא היה ממה לחשוש. פול לא היה צפוי לעמוד בתנאי הסף של סעיף 40(b), לאחר שלא זכה אפילו במדינה אחת, ועל כן כלל לא היה צפוי להופיע בקלפי בסבב ההצבעה הראשון. יחד עם זאת, תומכיו של פול הצליחו "להשתחל" לתפקידי הצירים במדינות רבות בהן זכה רומני, ולמעשה להפוך אותן למדינות התומכות דה-פקטו בפול.

מתוך שאיפה למנוע הופעה של פול בסבב הראשון, חבר רומני לממסד הרפובליקני. ביחד, הם העלו להצבעה את השינוי הבא בסעיף 40(b): בכדי להשתתף בסבב ההצבעה הראשון ובסבבים שלאחריו, יידרש מעתה כל מועמד להוכיח רוב מוחלט (Majority) של צירים ב-8 מדינות או טריטוריות לפחות. משמעות ההמרה של סוג הרוב הדרוש (מרוב פשוט לרוב מוחלט) הייתה דרמטית. מעתה, לא היה די בלהיות המועמד בעל מספר הצירים הגבוה במדינה בכדי שאותה מדינה תיחשב בספירה לרף הדרוש לשם כניסה לסבב הראשון. אדרבא, לשם הכללת המדינה בספירה לרף הדרוש, המועמד נדרש לזכות במספר צירים שיהווה יותר מ-50% מסך הצירים המוענקים בה.

לשם הדגמה, נבחן את ההצבעה במדינת באיווה בבחירות הנוכחיות. בבחירות אלה עמדו 30 צירים על הכף. הצירים במדינה זו חולקו באופן פרופורציונלי, ולכן טד קרוז שניצח בבחירות, זכה רק ב-8 צירים – יותר מכל מועמד אחר, אך פחות מ-50% מסך צירי המדינה (15). לו נותר סעיף 40(b) ללא כל עדכונים, יכול היה קרוז להחשיב מדינה זו בספירה לרף הדרוש לשם כניסה לסבב הראשון, שכן יש לו רוב פשוט על פני יתר המועמדים. יחד עם זאת, לאור השינוי של שנת 2012, קרוז אינו יכול להחשיב את איווה בספירה, שכן הוא לא זכה ב-15 צירים ולכן אין לו רוב מוחלט.

נחזור ל-2012. במתכונתו העדכנית, בלם סעיף 40(b) (מעתה: "סעיף רומני") באופן אפקטיבי את כניסתו של פול לסבב הראשון. הצירים אשר היו אמורים להצביע עבורו נטשו את הוועידה בזעם, אבל המפלגה הרפובליקנית שידרה "עסקים כרגיל" והבליגה על האירוע. לאחר הבחירות, כאשר פניהם היו לעבר 2016, הכניסו אנשי הממסד שינויים נוספים בפריימריז עצמם בכדי למנוע הפתעות בלתי צפויות מצד מועמדי פרינג' כדוגמת פול. העיקרי בשינויים אלה, היה הגדלת מספר המדינות בהן מתקיימות בחירות בשיטת "המנצח לוקח הכל". המטרה הייתה לאפשר למועמדים מהמיינסטרים להשיג את אותו רוב מוחלט ב-8 מדינות - הרוב לו הם נדרשים במסגרת "סעיף רומני".

ועכשיו לדובדבן שבקצפת:

"סעיף רומני" מגביל כניסה של מועמדים לא רק לסבב הראשון, אלא גם לכל הסבבים הבאים. המשמעות היא שכל עוד הכללים נותרים במתכונתם הנוכחית, אי-הכרעה בסבב הראשון לא תביא לכניסה של מועמדים חדשים למשחק, שכן "סעיף רומני" אוסר על כך. זוכרים שלאחר נאום התוכחה של רומני כנגד טראמפ החלו דיבורים על כניסה אפשרית שלו למרוץ במהלך הוועידה? ובכן כיום, למרבית האירוניה, דרכו של רומני להתמודדות בסבב השני חסומה בדיוק בגלל אותו מהלך שיזם לפני ארבע שנים. יש שיגידו שמדובר בגרסה מודרנית של "משל כבשת הרש". אחרי הכל, רומני שאף לרמוס את רון פול, שגם כך לא היווה סיכון ממשי עבורו. אני אישית מעדיף את הביטוי "Karma is a Bitch".

רומני הוא כמובן איננו הנפגע היחיד של "סעיף רומני". גם ריק פרי, פול ראיין ואחרים שאולי בסתר ליבם קיוו להצטרף לחגיגה, לא יוכלו לעשות זאת מאותה הסיבה בדיוק. ג'ון קייסיק, אשר אינו צפוי לזכות במדינות נוספות, יידחק גם הוא אל מחוץ לסבב הראשון, לאחר שלא יעמוד ברף הדרוש. גורל דומה צפוי גם לרוביו, מה שעשוי לגרום לזומבים שלו לעבור לטראמפ או לקרוז, ולא קולותיהם לא ייספרו. המשמעות מבחינת אנשי הממסד היא שהם ייאלצו לבחור בין טראמפ וקרוז, בחירה אשר על פי הסנאטור לינדזי גראהם, כמוה כבחירה בין מוות בירייה לבין מוות בהרעלה.

אז מה עושים כשהחוקים עובדים נגדך? אם תשאלו את אנשי הממסד, התשובה היא "משנים שוב את החוקים!". באופן תיאורטי הם עוד יכולים לעשות זאת. ריאלית, זה רק הולך ונעשה מורכב יותר.

פילים במלכוד
דונלד טראמפ הוא אומנם טירון פוליטי, אבל לתכסיסים של אנשי הממסד הרפובליקני במהלך הוועידה הוא נערך מראש. במידה ולא יזכה ב-1,237 צירים, ולמקרה שאלה יחליטו לעשות לו "כיפה אדומה" בוועידה, לטראמפ יש שני נבוטים עמם הוא יכול לחבוט באנשי הממסד. הנבוט הראשון הוא התמודדות כמועמד עצמאי. התמודדות שכזו תסחף באופן תאורטי כשליש ממצביעי המפלגה לעברו של טראמפ, ותבטיח לרפובליקנים תבוסה בקרב על הנשיאות. טראמפ אמנם חתם על האמנה הקוראת לתמוך במועמד הנבחר על ידי המפלגה, אך סייג את תמיכתו העתידית בכך שעל אנשי הממסד להתייחס אליו בהוגנות. את עמידתם בקריטריון ההוגנות יעריך ויקבע כמובן טראמפ עצמו. הנבוט השני הוא הכאוס שטראמפ עשוי להצית במהלך הוועידה ולאחריה בקרב תומכיו. בשבועות האחרונים, אמר טראמפ שבמידה ויחסרו לו כ-100 צירים לצורך הבטחת הניצחון, ואם במקביל יפעלו אנשי הממסד על מנת למנוע ממנו את המועמדות, הוא צופה "מהומות" מצד אנשים רבים. התממשות של סצנה שכזו היא בעלת פוטנציאל הרסני למפלגה, עם השלכות ארוכות טווח לא רק על מערכת הבחירות הזו, אלא גם על מעמדה של המפלגה בשנים הקרובות.

כדי להרחיק ככל שניתן את טראמפ מצבירת 1,237 הצירים הדרושים לניצחון, היה על אנשי הממסד להתאגד סביב קרוז לאחר פרישתו של רוביו. לכולם היה ברור שלקייסיק אין סיכוי של ממש, ושקרוז הוא היחיד שיכול לבלום את טראמפ. כפי שהממסד היה זקוק לקרוז, כך גם קרוז היה זקוק לממסד. במדינות רבות מדי בסיס התמיכה שלו נותר מצומצם, ורק גיבוי מצד דמויות מפתח במפלגה כמו מושל ויסקונסין סקוט ווקר, לינדזי גראהם ואחרים, יכול היה קרוז לשפר את מעמדו.

במובן מסוים, "ברית הארורים" בין קרוז והממסד הרפובליקני מזכירה את הסכם "מולוטוב-ריבנטרופ" אשר נחתם בין ברה"מ וגרמניה בשנת 1939. הדמיון נובע מכך שמדובר בהסכם בו שני הצדדים זקוקים זה לזה בטווח הקצר, בעודם מתכננים אחד לשני את הרע ביותר בהמשך הדרך. אנשי הממסד הרפובליקני לא באמת מתכוונים להתייצב מאחורי קרוז ברגע האמת. מטרתם היא לסייע לו על מנת שיימנע מטראמפ זכייה ב-1,237 צירים. עם השלמת הבחירות המקדימות, כוונתם הייתה להעיף את "סעיף רומני", אשר מאפשר כיום רק לטראמפ ולקרוז לעבור את הרף הדרוש, ולתמוך בקייסיק או ברוביו, או לחלופין להנחית בסבב ההצבעה השני מועמד כלשהו מטעמם.

קרוז מודע היטב לתכנית זו, ובימים האחרונים הוא פועל נמרצות לסכלה. בראיון אצל שדרן הרדיו השמרן יו יואיט, ציין קרוז שבמידה ואף מועמד לא ישיג 1,237 צירים, על המפלגה לפעול במסגרת הכללים הקיימים, וכי שינוי שלהם יביא בדיוק לאותן "מהומות" עליהן דיבר טראמפ. בדבריו, שאף קרוז לשחוק עוד יותר את הלגיטימיות של המניפולציות הממסדיות בעיני הבוחרים הרפובליקניים. כעת, לאחר שזכה בתמיכה של מספיק אנשי ממסד רפובליקניים, מרגיש קרוז מספיק בטוח בעצמו כדי לתקוע להם מקל בגלגלים, רגע לפני שהם תוקעים לו סכין בגב.

אחרית דבר
עדיין לא ניתן לומר בוודאות מה ילד יום. טראמפ עדיין יכול להגיע ל-1,237 צירים, אנשי הממסד עדיין יכולים להתנער מקרוז רגע לאחר שחיבקו אותו, וביטול של "סעיף רומני" באיזושהי צורה מתחכמת, הוא בכל אופן עדיין אפשרות.

אבל כפי שהדברים נראה כרגע, יכול מאוד להיות שמצפה לנו קרב ראש בראש בין טראמפ וקרוז בוועידה, כאשר אנשי הממסד רק צופים מהצד ומתכרסמים בינם ובין ועצמם. לדעתי, המפתח נמצא בידי הזומבים וצירי המדינות הבלתי מחויבות. שימו לב לקרב שיתנהל עליהם בחודשים הקרובים. ככל שנתקרב לוועידה, הוא יהפוך לגורלי יותר ויותר.

חדש! אנחנו בטוויטר
מוזמנים להצטרף ולשמוע מכאן על הפוסטים החדשים שמתפרסמים. @YiftachDayan

רוצים לקבל עדכון בכל פעם שיוצא פוסט חדש?
הזינו את כתובת המייל שלכם בפינה הימנית העליונה של המסך ולחצו submit – והפילים והחמורים בדרך אליכם.

אהבתם את הפוסט?
אתם מוזמנים לשתף את הלינק, וללחוץ על כפתור ה-"G+1" (מתחת לכפתור ההרשמה).

פוסטים קודמים
"היסטוריה של אלימות- מהיכן שואב טראמפ השראה לפוליטיקה הגזענית שלו
"בום טראח, נפל תותח" - המוות שהפך את מערכת הבחירות לגורלית במיוחד
"הגנרל, הלוביסט והכומר" - מורה נבוכים למפלגה הרפובליקנית ולעלייתו של דונלד טראמפ
"יום שלישי את יודעת" - שאלות המפתח החשובות ביותר לקראת סופר טיוזדיי
"בחירתה של ניקי- מיהי האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה
"היום שאחרי הילארי- מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית
"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות
"ארבעת הלא כל כך מופלאים" - על ניו האמפשייר ומועמדי הממסד הרפובליקני
"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון
"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה


11 תגובות:

  1. לפי התיאור שלך, כרגע נראה שאולי אף מועמד לא יזכה ברוב מוחלט ב-8 משניות. אם אני לא טועה, טראמפ עוד לא הגיע לזה באף מדינה, קרוז זכה בזה במדינה אחת (יוטה), ודווקא רוביו זכה בזה במדינה אחת (פוארטו ריקו).

    השבמחק
    תשובות
    1. שלום יעקב,
      שים לב, רוב מוחלט (Majority) הוא לא 50% מהקולות, אלא 50% מהצירים.

      המשמעות היא שמי שזוכה במדינת "המנצח לוקח הכל" רושם לעצמו את המדינה הזו בסך הצירים הדרושים על מנת לעמוד בסף הכניסה לסבב ההצבעה הראשון.

      טראמפ זכה בדי הרבה מדינות "המנצח לוקח הכל", ועוד יזכה בהמשך, ולכן לא צפויה להיות לו בעיה לעמוד ברף.

      מחק
  2. היי יפתח,
    אתה כותב מצויין, הפוסטים מאוד מעניינים וכתובים בצורה ברורה.
    אני יודע שהעניין כרגע הוא הרפובליקנים, אבל מה עם קצת עדכונים על הדמוקרטים? האם לדעתך, לאור ההייפ הגובר סביבו בזמן האחרון (עשרות מיליוני צפיות בסרטון של שרה סילברמן,למשל), יש סיכוי שברני מצליח לגבור על קלינטון?

    השבמחק
    תשובות
    1. היי,
      תודה רבה על המחמאות!

      תראה, על פניו לא נותרו לברני סיכויים רבים. מכיוון שהדמוקרטים לא מקיימים אף פריימריז בשיטת "המנצח לוקח הכל", אין לו סיכוי להדביק את פער הצירים שנפתח בינו ובין הילארי.

      נקודת האור היחידה שלו היא שהילארי לא צפויה להשיג את הרוב הדרוש על מנת להכריע את הוועידה הדמוקרטית בסבב ההצבעה הראשון. זה לא אומר שהצירים יעברו מיד לברני (אחרי הכל, למפלגה יש say בזהות הצירים, והיא לא בדיוק חובבת גדולה של ברני). יחד עם זאת, יש מקום להפתעות.

      ההערכה שלי (ושל פרשנים רבים בארה"ב) היא שברני ינצל את העובדה שצפוי סבב שני על מנת לדאוג שהאג'נדה שלו תיכנס למשחק. זה יכול להיות השפעה בבחירת המועמד/ת לסגנות הנשיא, זה יכול להיות התחייבות של הילארי על זהות המועמד/ת שלה לשופט בימה"ש העליון שצריך למנות במידה והיא נבחרת, ועוד.

      בנוסף, אם יקרה משהו לא צפוי (לאו דווקא מפרשיית האימיילים, אולי ממצאים נוספים הקשורים לקשרי ההון-שלטון של הילארי או סתם איזו פליטת פה שלה), העניינים עוד יכולים להתשנות. כל עוד ברני שומר על פוזיציה ריאלית לקראת הוועידה, שום דבר עוד לא לגמרי גמור.

      מחק
    2. לא לגמרי הבנתי. אם יש רק שני מועמדים שזכו בדלגייטס, ולקלינטון יהיה ייתרון של כמה מאות, למה בדיוק יהיה סיבוב שני (אותה שאלה גם אם היא הייתה מובילה רק ב-1)?

      מחק
    3. 2 סיבות:

      1. לבוחרים תמיד ישנה אפשרות להצביע "לא מתחייב" (Uncomitted), אז בכל מדינה מס' מסוים של צירים נותרים בלתי מחויבים.

      2. אצל הדמוקרטים יש "צירי על", אנשים בכירים ונבחרים במפלגה שיכולים להצביע איך שבא להם בלי קשר לתוצאות הבחירות. כמה מאות מהם עדיין לא הכריזו במי הם תומכים.

      תאורטית, אם כל צירי העל שטרם הכריזו על נאמנותם יודיעו שהם תומכים בהילארי, יכול להיות שהיא תגיע למס' הדרוש לניצחון. בינתיים זה לא קרה, ואני מעריך שזה לא יקרה עד הוועידה עצמה, אז לפחות בתיאוריה ברני יגיע לוועידה כשהיא עדיין לא הוכרעה סופית.

      מחק
  3. כתוב מצוין, כרגיל.
    עדכון מהסקר האחרון:
    http://thehill.com/blogs/ballot-box/presidential-races/275020-polls-show-gop-split-in-upcoming-primaries

    ושאלה - מתי צפויה להתכנס הוועידה הרפובילקנית?

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה תמיר, ותודה על העדכון על הסקר.
      אני חייב להודות שלעומת הסקרים האחרונים שראיתי (שהעידו כבר על פערים דו ספרתיים), סקר זה עוד מחמיא יחסית לטראמפ (רק הפרש של 6% לטובת קרוז).

      הוועידה הרפובליקנית תתכנס בקליבלנד שבאוהיו בין ה-18 וה-21 ליולי.

      מחק
  4. היי יפתח. רק אקדים ואומר שזה הבלוג הכי איכותי שאני מכיר על פוליטיקה כלשהי, ביי פאר.
    אותי מעניין במיוחד הפריימריס הרפובליקני בקליפורניה, שם 172 צירים לקחת, שיכולים להכריע את עתידו של טראמפ (וקרוז). איך אתה רואה את סיכוייו של קרוז לנצח בקליפורניה, וכמה צירים הוא הולך לגרוף, בהינתן.
    תודה

    השבמחק
    תשובות
    1. היי דוד,
      תודה רבה על המחמאה :)
      אני מקווה שתמשיך לקרוא את הבלוג וליהנות ממנו.

      טראמפ כרגע מוביל בקליפורניה בפער שנע בין 8% ל-12%. המומנטום הוא עם קרוז והוא גם תמיד מצליח קצת יותר ממה שהסקרים מנבאים לו בזכות עבודת שטח מוצלחת. יחד עם זאת, העובדה שקליפורניה היא מדינת גבול, בה יש נוכחות מאסיבית של מקסיקנים ושוהים בלתי חוקיים, עשויה לשחק לטובתו של טראמפ. כפי שהדברים נראים כרגע, אני נוטה להעריך שטראמפ ינצח בפער קטן.

      קליפורניה בוחרת בשיטת "המנצח לוקח הכל". לפי הניתוח של הפרשן סטיב קונראקי מ-MSNBC, זה אומר שטראמפ יוכל לגרוף משהו כמו 150 צירים.

      יש נקודת בוחן מאוד חשובה לפני קליפורניה והיא אינדיאנה. אם בצפון מערב אנחנו מצפים שטראמפ ינצח בגדול, באינדיאנה התמונה פחות ברורה. הפסד שם ללא ספק יחליש את טראמפ לקראת קליפורניה, בעוד שניצחון ייתן לו תנופה. בוא נדבר שוב לקראת הפריימריז שם ונראה אם התחזית שלי תשתנה ;)

      מחק